מכירים את הביטוי הזה מהצבא? "שביזות יום א", אז כבר כמה שנים טובות אני לא בצבא אבל עדיין אני נתקפת בדיכאון הזה כבר בשבת אחרי הצהרים.
מכירים? קורה לכם גם?

בקיצור פתאום חשבתי לי - האם זה קורה גם למבוגרים אחרים בכלל? ולמה זה קורה? אני הרי די אוהבת את החיים שלי והכל, את העבודה והלימודים.
אז אולי אני בכלל בדיכאון? ואז זה קצת מסתדר לי גם עם זה שאני פחות יוצאתמאשר בקיץ ורוב הזמן בא לי לישון ולאכול ולישון ולאכול.
מה אתם אומרים?

ומצד שני ביום חמישי אני במצברוח כזה סבבה ונינוחה לקראת הסופש והכל אופטימי ורגוע ונעים.
אולי אני צריכה כדורים נגד דיכאון רק לחצי שבוע

בקיצור קראתי פה על דיכאון חורף או משהו כזה ואיבחנתי את עצמי ככזו.
ספורט אני כבר עושה - מלא אפילו, מכורה. אז השלב הבא זה להיחשף לאור יום כי ממש לא יוצא לי וחבדוק ויטמין D. אולי אני בכלל צריכה תוספת ומפה הכל קורה?

יאללה אני הולכת לרבוץ מול הטיוי ולקוות לטוב. בעיקרון תמיד בלילות אני ככה קצת שבוזה אבל בבוקר השמש זורחת והכל מסתדר לי מחדש.
שבוע טוב כמוני!