בורחס בסיפורו "האיש מן הדרום" מספר על אדם שחולם חלומות .בסופו של כל חלום הדמויות אותן חולם מתפוגגות והולכות עד שמתאדות ונעלמות.בסופו של הסיפור מרגיש האדם את גופו מתמוסס והולך והוא מבין שהוא היה חלומו של מישהו אחר.
"אני מתקיימת רק דרך העיניים של מי שרואה אותי. שמה מלבוש של מלכה והריני מלכה, של קבצנית ואני מרגישה כמו קבצנית, ללא עמוד שדרה. חיה מבחוץ פנימה, פסל של שריון מרוקן ובפנים חלל,כמו פאזל שחסרות בו חתיכות להשלים את הקרביים." אומרת עינת וממשיכה:
" ללילה אין עיניים .אני לבד. אין רואה . שקט מסביב רק הטלביזיה דולקת, נוכחת ממסכת, זה רעש רקע טוב, מסתיר את קולות פתיחת וסגירת המקרר,פתיחת כיסוי החטיפים.אני מסתתרת מפנה גב לחדר,רוכנת על השיש במטבח ,העיניים עצומות. לא רואה,להכניס מהר מהר לפה, משהו מתוק,משהו מלוח,משהו סתם.סותם חור, חלל.אני פוחדת ללכת לישון לבד. אם אהיה רעבה בלילה במיטה?אם יחסר? צריך לאגור לאגור למלא את הבטן . תינוק הרי לא יכול להירדם כשהוא רעב. אמא מאכילה ומערסלת , מרגיעה , מבטיחה שהיא שם. מכניסה אותו למיטה ,לא נשארת איתו. הוא מתעורר ,בוכה היא באה מרגיעה מחבקת. בלילה בחושך אני תינוקת, אין לי אמא.אין מי שירגיע., אני לא יכולה להיות אמא של עצמי. "

אני יושבת ומקשיבה לה.,עינת (שם בדוי), אישה בת30 משכילה וחכמה מסתובבת בעולם עם חור פעור בליבה.חלל אותו ממלאת באוכל בגניבה.כל חייה היא מרגישה שהתענגות אפשרית רק אם לוקחים אותה בהסתר. עינת נולדה שנתיים לאחר פטירתו של אחיה התינוק. ההורים חשבו שלידת תינוק חדש תהווה נחמה ותשכיח את הטרגדיה שפקדה אותם.עינת נולדה לאם שהייתה בדיכאון,הנוכחות שלה הייתה נעדרת חיות ,פניה הקפואות איבנו את חיותה של התינוקת.לא היה מי שיעניק לה את החוויה שהיא האהובה והנהדרת מכולם. אימה הייתה אם שניסתה להיות טובה ככל שיכלה ,אולם צל האובדן שחוותה כירסם בליבה.עינת מתארת ילדות רגילה, עם חברים וחברות ובמקביל חשש מתמיד של ההורים לשלומה. היא הרגישה שעליה להיות "ילדה טובה" כדי לשמח ולהחיות את אימה.אומרת:"תמיד ידעתי שאני צריכה להיות בסדר, לא להיכשל,לרצות את ההורים, אבל לא הבנתי שאני בעצם לא נותנת ביטוי לעצמי,בעצם לא יודעת כ"כ מי זאת העצמי הזאת". תחושת העצמי המזוייף,כמו השריון הנוקשה שעליו היא מדברת מתפתח מתוך האינטראקציה עם ההורים במטרה לרצות אותם . את התוך היא חווה כריק ,אותו עצמי אמיתי אוטנטי ,שלא קיבל חיזוקים ומענה . לאט לאט היא לומדת להכיר את רצונותיה האמיתיים,אך לעיתים בלילה כשהיא לבד חוזרת הילדה הקטנה ומחפשת נחמה ומרגישה שרוצה לפרוץ ולהרוס את הפסאדה שבתוכה היא חיה.