חולים הסובלים מסכרת, הן מסוג 1 והן מסוג 2, נמצאים בסיכון יתר לפתח מחלת כליות משנית. אף טיפול לא הוכח עדיין כמונע פגיעה בתפקוד הכליות בחולים אלו.

לפני יותר מ-2 עשורים בוצע מחקר גדול שנקרא DCCT (Diabetes Control and Complication Trial) שמטרתו היתה לבדוק האם איזון אינטנסיבי של הסכרת יוביל לירידה בשיעור הסיבוכים של המחלה, בין היתר פגיעה בכליות. תוצאות אותו המחקר פורסמו בכנס נפרולוגי עולמי גדול והראו כי החולים שטופלו באינטנסיביות סבלו מפחות סיבוכים של הסכרת.

באותו המחקר השתתפו 1441 חולים עם סכרת מסוג 1, שחולקו ל-2 קבוצות. קבוצה אחת קיבלה את הטיפול הסטנדרטי המקובל, ואילו הקבוצה השניה קיבלה טיפול אינטנסיבי במטרה להוריד את ערכי הסוכר לרמות כמעט תקינות. החולים טופלו והיו במעקב מעל 6.5 שנים.

בסיומו של אותו המחקר, 1375 חולים המשיכו במחקר מעקב המשכי שנקרא EDIC, והיו במעקב במשך למעלה מ-2 עשורים עד ימים אלו.

החוקרים מצאו כי אותה קבוצת חולים שבמהלך כל השנים הללו קיבלו טיפול אינטנסיבי של הסכרת, היו מוגנים יותר מפני התפתחות מחלת כליות. רק 24 מהחולים בקבוצת הטיפול האינטנסיבי פיתחו אי ספיקת כליות, לעומת מס' כפול של חולים עם הטיפול הקונבנציונלי, משמע טיפול אינטנסיבי בסכרת הפחית את הסיכון למחלת כליות בכ-50%, שזה לא מה בכך.

מחקר ארוך שנים זה הוכיח שוב, את ההשפעה המיטיבה וארוכת הטווח של איזון מיטבי של הסכרת בהגנה על הכליות. מאחר ואין היום טיפול ספציפי למחלת הכליות המשנית לסכרת, הדרך הטובה והנכונה ביותר הקיימת בידינו הוא המניעה. דרך זו הוכחה כי מפחיתה את סיבוכי הסכרת בכלל, ואת מחלת הכליות בפרט, ועל כן, יש להשקיע את כל המאמצים כדי לאזן את הסכרת כבר מאבחון המחלה.