ריטלין דומה לתינוק בבטן או מחוצה לה, במובן זה שכמו שכאשר את בהריון או עם תינוק טרי בזרועותיך, כל העולם יודע מה טוב לך/ לעובר שלך, ממשש את הבטן ההריונית שלך בזמן ההריון וצובט את הלחי של התינוק שלך אחרי ההריון, וכולם, אבל כולם יודעים מה טוב לך ולעובר שלך בהריון ואחרי הלידה, כך ריטלין. מאז שהתחלתי ליטול ריטלין כולם יודעים מה טוב לי עם/בלי ריטלין. להלן שלל העצות ששמעתי:  ריטלין זה רעל, תפסיקי לקחת את זה (אמא שלי), תבואי אלי הביתה, תנוחי כמה ימים ותגמלי מריטלין, אני אבשל לך אוכל טוב (שוב, אמא שלי), ריטלין - או שזה הורס אותך מיידית או שזה הורס אותך לטווח רחוק (אחותי), תבואי אלינו לקליניקה ניתן לך טיפול הומאופטי (שוב, אחותי), את עושה שימוש לא חוקי בריטלין (חבר בפורום הפרעות קשב), מאז הריטלין רואים עליך את ההיפר אקטיביות יותר, פעם לא ידעו (שותף שלי, שהיה הראשון שהציע לי את האפשרות שיש לי הפרעת קשב לפני 3 שנים), את על מינון יתר, בגלל זה המקלדת שלך משתוללת (חברה בפורום, דווקא כשהייתי בסופ"ש נטול ריטלין שיש-שבת), ועוד ועוד. כולם הופכים מומחים לריטלין, כולם אומרים שאני במינון יתר דווקא כשאני על החופשה השבועית או החודשית (אחת לחודש אני מפסיקה לכמה ימים ולפעמים אחת לשבועיים), כולם יודעים בדיוק מה טוב לי ואיך. עצרו! אני יודעת מה טוב לי.

רק מי שלא הצליח לתפקד בלי ריטלין ופתאום מצליח לבצע תפקודים יומיים פשוטים עם ריטלין, מבין את התועלת שבו. וזו לא התמכרות. זו תרופה שעוזרת לתפקד, כי היא מחברת נוירוטרסמיטורים פולנים שלא מדברים אחד עם השני.

רק מי שהיה כל חייו בלי ריטלין ופתאום מתחיל לראות עולם בלי מסך ולחוש כמו בן אדם מתפקד ועל כן כחבר שווה ערך בחברה, מבין מה תועלתו של הריטלין, וכשהייה לי ירח דבש וכשבישרתי בשמחה לפורום בתפוז על כל הדברים המופלאים שהצלחתי לבצע עימו, זו לא הייתה 'אופוריה' או 'היפומניה' של ריטלין - זו הייתה השמחה המופלאה של אדם בוגר שכל חייו לא הצליח לבצע דברים ופתאום מגלה שהם אפשריים. עם ריטלין. זה היה יוהווו, של, אני לא דפוק, הדופמין היה דפוק, ולא אופוריה. לא "היפומניה". כשגילתי את הריטלין והבנתי מה אני יכולה לעשות איתו שלא יכולתי לבצע בלעדיו נכנסתי לאקסטזה של אדם שזכה במליון דולר.

כי זכיתי בעצמי, פתאום הרגשתי שאני מאה אחוז אני ולא רק 30% שהיה קודם. שאני יכולה למצות את הפוטנציאל שלי וזה רק עניין של זמן עד שאני אגשים את כל חלומותי, אשלש את הכנסתי וסוף סוף אגיע ליעדים הנחשקים שלי שמעולם לא היו ברי השגה. אז כן, כשגיליתי את הריטלין הייתה לי שמחה מטורפת, שמחה של אדם שקיבל את מאור עניו או אדם שהיה נכה כל חייו ופתאום קם ומתחיל ללכת... לא כי הוא מגלה שהוא עם, אלא כי מצא תרופה שמפסיקה את השיתוק ברגליים, אם נלך למשל שהבאתי...

אז קמתי בבוקר, נטלתי ריטלין, גיליתי שאני מופרעת קשב שמצאה את התרופה שלי וקמתי והתחלתי ללכת למסע - ארוך, מתמשך, ועודני הולכת, לתקן את ההפרעה, לפרק אותה לגורמים. אני מטופלת בטומטיס, מתרגלת אטנגו, ולומדת באמצעות אימון אישי עצמי את ההרגלים שמשרתים אותי ואת מינוני הריטלין שמסיעיים לי להגיע ל'אני במיטבי'.

אני רוצה להסביר, שריטלין אינו מסוכן כל עוד יודעים כיצד להשתמש בו:

א. נכון שריטלין מעורר חרדות רדומות, עוררות יתר ואפילו יכול לעורר היפומניה. לא כשיודעים להשתמש בו נכון - כל המצבים הנ"ל זה כאשר עוררות היתר שריטלין מייצר בך הצטברה עד שהיא מתפוצצת לך בפרצוף במשהו לא נחמד כמו היפומניה/עוררות יתר קיצונית/התקף חרדה. אם אתה מסוגל לזהות את עוררות היתר שריטלין מייצר בך, בכל פעם שזה קורה, ולנתב אותה למשהו חיובי ובונה - כמו לסדר את החפצים שלך, לעשות סיבוב ריצה בפארק וכדומה, העוררות לא תאגר בתוכך, אלא תצא החוצה.

*למעשה, זה בדיוק מה שעשיתי הבוקר כאשר חשתי קצת HIGH ואובר מרץ מריטלין - אמרתי שאחרי שבועיים שהבית לא נוקה, זו ההזדמנות** בכלל, גם במנהל עסקים ובכל מיני טכניקות אימון אישי, אנו לומדים לזהות הזדמנות ולמנף אותה. כשריטלין מעורר בך עוררות יתר, דע שזה הזמן לבצע פעולה שממש התעצלת כל הזמן שכרוכה בעבודה פיזית, ותחת ההשפעה של העוררות הפעולה תבוצע בצורה אופטימלית וגם 'תשפוך' את עוררות היתר החוצה במקום פנימה, ממש כמו שזבל מורידים לפח זבל ולא אוכלים אותו או בולעים ואתו, כי אז הגוף יחלה, נכון?

אז הנה, הבוקר הריטלין השפיע עלי בעודף מרץ, התלבשתי על המטבח ועל הממ"ד בבית שלי, ועכשיו נעים יותר, נקי יותר, והמרץ שלי נותב ועכשיו אני גם במיקוד וריכוז, וגם השלכתי את ההיפר על המטבח כאשר ניקיתי וסידרתי את המטבח והממ"ד והכלים.

ככה נכון!!!

כשאני מנתבת את ההיפריות שריטלין מעורר בי למקום חיובי, כמו להשתלט על עבודה פיזית שחיכתה המון זמן - אני מבטיחה לעצמי המנעות מהתקפי חרדה/היפומניה/עוררות יתר לסוגיה.

למעשה אחרי שאני והשותף עברנו לדירה, השארנו את כל הקרטונים בחוץ והגשם הרטיב אותם וגם בזה צריך לטפל. מתי אטפל בזה? בפעם הבאה שאחוש היפר מהריטלין, אדע שזה הזמן לסלק ולאסוף את הקרטונים מבחוץ, ובכך אבטיח, כל פעם שיש לי תחושת עוררות יתר/עודף מרץ/ היפר, שתמיד יהיה לי לאן לנתב אותה. למעשה מאז שאני והשותף שכרנו בית פרטי אני יודעת היטב שאת כל עבודות הבית המסובכות של הבית הגדול הזה, אני עושה בעיתוי שבו הריטלין מספק לי עודף מרץ, וכך אני מבטיחה לעצמי שלא להנזק מהריטלין, ולשמור על בית נקי, נעים ומתוחזק, בלי צורך להחזיק עוזרת. *העוזרת בית היא אני, כאשר הריטלין עושה לי קצת עודף מרץ* :)

חשוב להבהיר פה נקודה נוספת: ריטלין - גם במינונים קבועים, מסב לי - ולכולם, השפעות שונות. ביום מסוים אותו מינון של ריטלין יכול לספק מרץ וביום אחר עייפות. למה זה? כי מצב הנוירוטרסמיטורים במוח שלנו מוכתב גם מפעילות אחרת שלנו - תזונה, שינה, התעמלות, סרט שראינו (סרט מותח מעלה רמות של כל מיני דברים שם, נורואנדרנלין או אנא אערף). אז אין לצפות שאותו מינון של ריטלין יספק את אותן תוצאות כל יום. הדרך לנווט את זה היא לזהות מה המינון הקבוע של ריטלין סיפק לך היום - אם זה עודף מרץ, יאללה לך למחסן בבית שלך וסדר אותו סוף סוף, אם זה אפטיה, זו ההזדמנות לשוחח אם מישהו שממש עצבני עליך וצועק. אתה תהא כל כך אפטי שתאמר לו, כן כן יופי יופי. ולא תתרגש מזה שהוא מנסה לעורר בך רגשי אשמה או לגרום לך לעשות משהו שאתה לא ממש שלם איתו.

כלומר אני לא בעד לשנות כל יום מינון ריטלין, כי זה כבר 'עודף התעסקות'. עדיף ליטול את המינון הקבוע, אבל לדעת כיצד להתמודד עם מנעד ההשלכות שלו - החל מעודף מרץ וכלה באפטיה. פשוט להתאים לכל 'מצב ריטליני' את הפעולה הנדרשת.  *בסדר היום שלנו יש כמה סוגי פעולות, וכל פעולה זקוקה למוד אחר, ולמעשה צריך לנווט את הספינה נכון ולזרום עם מוד הריטלין שלך ולבצע את הפעולה האופטימלית למוד זה*, ולא בכדי אני משתמשת בדימוי לנווט את הספינה. ספן הוא מי שיודע להתחשב בסביבה שלו ולנווט את הספינה על פי הרוחות, מצב הגלים וכדומה. אוי ואבוי למי שבחיים שלו קובע כללים נוקשים ולא מתחשב במצב הסביבה, המצב הבריאותי שלו לרבות המצב הנקודתי שלו בכל רגע. שליטה בחיים אין פרושה כללים נוקשים שאינם מתחשבים בשום דבר אחר, אלא פירושה ניווט ספינת החיים שלך בהתאם למשב הרוח.

אם אני נוטלת כל יום את המינונים הקבועים של ריטלין, אין לי שום דרך לדעת בבטחה מה שזה יעשה. אני יודעת בגדול איזה מינון עושה לי מה, אבל יש הפתעות בדרך, והדרך היעילה והרצויה להתמודד עם זה - זה לשלב את סדר היום בריטלין ולהתאים את סוג הפעילות לסוג ה'מוד'. כך אתה משיג תפקוד אופטימלי, ונדמה לי שזו המטרה שלנו בחיים, להגיע לאופטימום שלנו, או כמו שהמורים זיינו לנו את המוח בילדות "למצות את הפוטנציאל שלנו".

יום קשב וריכוז.