שלום לכולם, בבלוג זה אני רוצה להתייחס לתופעה שמאוד מכעיסה אותי כבר הרבה מאוד זמן. אני אתחיל מהסוף : 1. יש לי הפרעת קשב וריכוז. 2. עברתי אבחון מסודר ל- ADHD ואני נמצא במעקב מסודר. 3. אני משתמש בריטלין. 4. עד לאחרונה נטלתי ריטלין רק בתקופות של מבחנים. לאחרונה עם זאת, התחלתי ליטול אותו גם בעבודה ובפרקטיקום כאשר אני מטפל באנשים (אם עוד לא הזכרתי זאת עד עכשיו, אז אני סטודנט בתוכנית ההסבה לעבודה סוציאלית). 5. שמחת החיים שלי לא השתנתה (ויעידו האנשים הקרובים אלי). אם כבר אני יכול להעיד שאני פחות עצבני, והתפקוד שלי בתחומים השונים (במיוחד בעבודה ובלימודים) השתפר בעקבות נטילת הריטלין. 6. אני לא מאושר מזה שאני נוטל ריטלין, אבל זה עובד ומשפר את חיי. 7. למען גילוי נאות, אני עובד כבר מספר שנים במרפאת קשב וריכוז של ביה"ח גהה (אך זה עדיין לא הופך אותי למומחה בתחום) כתבתי את הפרטים הללו, על מנת שיהיה ברור איזה צד אני לוקח בוויכוח העתיק והמר - "ריטלין זה טוב או רע". לאחרונה נתקלתי בטור שנקרא "הורים שואלים ומומחי מכון אדלר עונים", שהתפרסם במדור הורים שב- YNET. בטור כותבת דודה, שמודאגת מכך שהמורה של האחיין שלה (שנוטל ריטלין) לוחצת על ההורים שלו שיתנו לו ריטלין ארוך טווח במקום ריטלין קצר טווח בזמן ביה"ס. הדודה שואלת במכתבה כיצד ניתן להתמודד עם הלחצים שמפעילה המורה. מורה זו (לטענת הדודה) - אינה מסוגלת להתמודד עם הילד ועל כן לוחצת על ההורים להעלות את המינון התרופתי כך שישפיע למשך 6 שעות. מי שהשיבה לה מטעם מכון אדלר הייתה ענת אשד - בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי, מנחה בכירה במכון אדלר ויועצת להורים ולצוותים חינוכיים. תשובתה של גברת אשד התחלקה לשני חלקים: החלק הראשון התייחס לתרופת הריטלין (או "גלולת הלמידה" כפי שהיא התייחסה אליה), והחלק השני התייחס לעצות והמלצות להורים בכל הקשור להתמודדות עם ביה"ס ועם הילד. בתחום מומחיותיה של גברת אשד, כמיטב הבנתי וידיעתי, המלצותיה הן אכן נכונות ומועילות (שימו לב שאני כותב כמיטב הבנתי, זאת מכוון ועדיין לא סיימתי את לימודי, וכן למרות ניסיוני בעבודה עם ADHD יש לגברת אשד ניסיון רב ממני בתחום התמחותה). עם זאת, ברצוני להעלות ביקורת הנוגעת הן לתוכן הדברים אותן מציגה גב' אשד, והן לאופן ניסוחם: הטענות כנגד תרופת הריטלין, מוצגות בצורה בוטה ונחרצת, על-ידי כך שהיא מתייחסת למתן תרופת הריטלין לאנשים הזקוקים לה "כאופנה גרועה". בכך, היא התעלמה מאלפי המחקרים שנערכו בנושא מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, אשר הוכיחו את קיומה של הפרעת קשב והריכוז. ומאלפי המחקרים האחרים שנערכו בנושא מאז שנות החמישים של המאה הקודמת, אשר עסקו בריטלין כטיפול בהפרעת קשב וריכוז ובהוכחת יעילותו. בנוסף לכך, מיותר לציין כי תגובתה מפורסמת באתר אינטרנט אליו נכנסים אלפי אנשים. במקרה זה, עוד גובר הרושם כי האדם הכותב הינו מומחה בתחום הספציפי ומוסמך לכך, ואנשים רבים עלולים לקבל את כל דבריה כמידע אמין מבלי לחשוב פעמיים. ואכן, כפי שאתאר להלן, מידע רב שהוצג בתגובה זו אינו מדויק מבחינה מחקרית וטיפולית, ועלול ליצור רושם מגמתי ומטעה כלפי תרופת הריטלין. לגבי טענותיה כנגד "גלולת הלמידה" : 1. פיתוח תלות- הריטלין הוא מהתרופות הנחקרות ביותר בעולם. מאז שנות החמישים של המאה הקודמת ועד היום, התבצעו מעל 3000 מחקרים בנושא (והספירה עדיין נמשכת) ולא נמצא שהריטלין מייצר תלות. בנוסף, הריטלין הוא בין התרופות הפסיכיאטריות היחידות אשר מפסיקות לעבוד לאחר פעולתן ויוצאות מהגוף באמצעות מערכת העיכול. יתכן וגב' אשד בתגובתה התכוונה להתייחס להשפעות תלות במישור הפסיכולוגי, אולם ראוי לציין זאת בצורה מפורשת. 2. טיפוח אשליה שהצלחה בלימודים תלויה במשקה קסמים- אין אף רופא מומחה לנושא או מטפל שיגיד כי ריטלין הינו "משקה קסמים". אם כבר - נאמר בדיוק ההיפך. התרופה אכן עוזרת לריכוז, ועוזרת לי (ולעוד אלפי אנשים) ללמוד למבחן ולהתרכז בשעת המבחן. עם זאת, אף פעם לא קרה לי שלקחתי את הכדור ובאורך פלא החומר למבחן נכנס לי לראש כאשר לא למדתי אליו כלל וכלל. במילים אחרות, הריטלין הוא לא קסם הוא עוזר למצות לרמה יותר גבוהה את היכולות הטמונים בנו. 3. שחרור רסן - אין מה לעשות, אנשים מחפשים תירוצים להתנהגות שלהם. כאשר אני נתקל באדם שמאחר לי לפגישה שנקבעה ואומר "אני מתנצל אבל איחרתי בגלל הפרעת הקשב והריכוז שלי" אני עונה לו שגם לי יש הפרעת קשב וריכוז ולמרות זאת לא איחרתי. מדובר פה בעניין פסיכולוגי והתנהגותי ולא תרופתי. 4. סכנה בריאותית- מינהל התרופות בארה"ב (ה-FDA) ביטל את ההזהרה הגורפת אבל השאיר אותה לגבי מטופלים עם בעיות לב קשות. זאת בעקבות שלושה מחקרים שהוא יזם בנושא. מצ"ב לינק לסקירת המחקרים שהתפרסם באתר "כמוני" בקהילת קשב וריכוז. http://www.camoni.co.il/index.php?idr=400&p=5230 הבעיה שלי היא לא ספציפית עם כותבת המאמר המדובר. ישנם אנשי מקצוע רבים (מרופאים ועד אנשי טיפול אחרים) שלחלקם ידע לקוי בנושא, ולפעמים אג'נדות אישיות, המטעים את המטופלים שלהם ונותנים להם מידע שגוי, או אפילו מציגים את דברים בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים ויוצרים "אשליית מומחיות" בנושאים שהם לא מומחים בו. הדבר יכול לגרום לנזק רב כלפי אותו אדם שאליו הם מייעצים, שכן אדם המגיע לייעוץ או טיפול מסוים אצל איש מקצוע - מאמין בכך שהוא מוסמך לטפל בו ושיש לו ידע בנושא. רובנו לא חושבים לבדוק את הסמכתו של אותו מטפל/ ת מכיוון שאנחנו סומכים עליו/ ה שהוא ייתן לנו מידע מושכל בנושא שהוא בקי בו. אבל בפועל המציאות היא שונה לחלוטין. לצערי הרב, אני מכיר לא מעט מקרים שבהם איש או אשת מקצוע נתנו טיפולים שגרמו נזק רב למטופלים שלהם. בין אם זו מטפלת (בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי) אשר המליצה למטופלת שלה לא לעשות אבחון מסודר להפרעת קשב ולעשות רק בדיקת BRC (בדיקה שמטרתה לספק מידע נוסף על תהליכי הלמידה של האדם ולא ניתן לאבחן באמצעותו הפרעת קשב וריכוז) - דבר אשר גרם להוצאות מיותרות בסך אלפי שקלים לאותה מטופלת. או רופאים אשר אינם מבינים בנושא של אבחון או טיפול ב-ADHD אבל עדיין מקבלים מטופלים שפונים אליהם בנושא ונותנים להם טיפול שגוי (דבר אשר יכול לגרום לתופעות לוואי ולתחושת "אנטי" כלפי טיפול תרופתי אשר יכול רק לעזור להם). ראוי גם להתייחס לאנשי החינוך (כגון המורה המתוארת בכתבה), שעל דעת עצמם מחליטים כי הילד זקוק לריטלין (או להעלאת/הפחתת המינון) וממליצים זאת להורים. ראוי היה במקרה זה להפנות את ההורים למומחה בתחום, שיבדוק גורמים אפשריים שיכולים להשפיע על יכולות הריכוז של הילד (וביניהם הפרעת קשב וריכוז). חשוב לציין, כי משרד הבריאות מנסה לעשות סדר בנושא. והוא קבע בחוזר מיוחד מי רשאי לאבחן הפרעת קשב וריכוז : מומחה בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, מומחה בפסיכיאטריה של ילדים ונוער, רופא ילדים עם ניסיון של 3 שנים לפחות בהתפתחות הילד או רופא ילדים מומחה שעבר התמחות ורכש ניסיון בתחום הפרעת קשב וריכוז. בנוסף לכך, גם פסיכולוגים מומחים אשר התמחו ורכשו ניסיון בטיפול בהפרעת קשב וריכוז יכולים לאבחן. זאת בתנאי שלאחר האבחון הם מפנים את המאובחנים לרופא מומחה (לרוב פסיכיאטר) על מנת לבדוק תחלואה נלוות ובכדי לברר ולאשר את הצורך בטיפול תרופתי. לצערי הרב הדבר לא קשור רק לתחום הטיפול בהפרעת קשב וריכוז אלא לכל תחומי הרפואה והטיפול הנפשי. לכן אני קורא למטפלים באשר הם (אם אתם רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים באומנות, מרפאים בעיסוק או בכול מקצוע אחר הקשור לטיפול) אנא התרכזו רק בתחום המומחיות שלכם, מכיוון ולנו המטופלים אין מספיק כסף להשקיע בכל מיני טיפולים או אבחונים אזוטריים אשר לא הוכחו מבחינה מחקרית, אבל עדיין עולים אלפי שקלים. והכי חשוב - אתם פוגעים בנו.