זה התחיל אי שם בשנת 2006. קצת אחרי מלחמת לבנון השנייה. אין לי מושג איך בדיוק זה התחיל וממה זה התחיל, יש לי כמה השערות, אך אותם אשמור לעצמי.
מיום ליום התחלתי להרגיש יותר ויותר רע, היו לי בחילות כל הזמן, לא יכולתי לעכל שום דבר, איבדתי הרבה ממשקלי בתוך זמן קצר יחסית.  כאבה לי הבטן נורא, עד שכבר לא יכולתי לעמוד זקוף. במשך חודשים התרוצצתי מרופא לרופא, אף אחד מהם לא נתן אבחנה, אף אחד מהם לא לקח אותי ברצינות. הייתה אפילו רופאה שנתנה לי סתם כדור לא קשור לכלום, בלי בדיקות, בלי שום אבחנה, דחפה לי איזה כדור בשם לנטון ככה, כדי להשתיק אותי.
היה נראה לי מוזר לקחת כדור, מבלי לעשות בדיקות ,אפילו מינימום של בדיקת דם היא לא עשתה לי על סמך מה היא דוחפת לי סתם תרופות?
לקחתי את המרשם, ואפילו קניתי את התרופה, אבל סירבתי לקחת אותה. לאחר כל כך הרבה חודשים שבהם הבנתי שמרופאי משפחה לא ייצא לי שום דבר, החלטתי ללכת למיון ברמב"ם.
זה כבר היה החודש השני של שנת 2007 כבר בערך עשרה חודשים שאני סובלת, ולא מצאתי רופא אחד, שלקח אותי ואת הסבל שלי ברצינות.
בפברואר 2007 הגעתי למיון ברמב"ם. הרופא שפגשתי שם היה כל כך סימפטי וכל כך אחר מכל מה שראיתי עד אז, שפשוט אינסטנקטיבית ידעתי שהוא זה  שימצא את התשובה. לאחר כמה שאלות, ובדיקות נעימות יותר ונעימות פחות, קיבלתי את האבחנה. , אני מאמינה שאותו רופא-מלאך עלה על הבעיה רק משמיעת הסמפטומים, אך עשה את כל הבדיקות רק בשביל האישור הסופי. ואכן כמו שידעתי רק מלהסתכל על פניו, הוא עלה על הבעיה.
הוא שאל אותי אם אני מעוניינת להתאשפז, עניתי שלא, הוא הבין ושיחרר אותי. בידיעה שכחודש אחר כך יש לי בדיקת סי-טי ואיתה אני אמורה ללכת לגסטרו-אנטרולוג לקבלת תשובה סופית.
ואכן כך היה, עברתי את בדיקת הסיטי, שלא הייתה קלה. הייתי צריכה לשתות אבקה מעורבבת בתוך מי ברז, עם טעם אבק, כדי שמכונת סיטי תקלוט יותר טוב את המעיים שלי, שתיתי את החומר שגרם למעיים שלי לזהור מבפנים. וכאילו שזה לא מספיק, הייתי צריכה לקבל את אותו חומר גם באינפוזיה.
לפני הכניסה לבדיקה נכנסתי לחדר קטן עם אח מבוגר, שניסה להחדיר לי את המחט מספר פעמים למספר מקומות שונים בזרועותיי. הוא לא היה עדין במיוחד. אין לי פחד ממחטים, זה לא נעים אבל הוא הפך את זה לסיוט, הוא דפק על הוריד כדי שיתנפח בגסות, וזה גרם למרפק ימין לכאוב ברמות שלא הכרתי. והוא עוד העיז להתלונן שכשהתלוננתי בצנעה על כאבים איומים, שזה מפריע לו לעשות את עבודתו.
לאחר הסיוט הקצר הזה, הוכנסתי למכונת הסי-טי. הייתי אמורה לשכב על הגב להוריד את מכנסיי מכיוון שהייתי עם מכנסי ג'ינס, והאח המבוגר האיץ בי להתפשט, בזמן שחיכיתי שיביאו לי סדין להתכסות.
שכבתי במכונה, על הגב, כשידיי מונחות מעל ראשי כשפרק כף ידי, שלשם בסופו של דבר הוחדרה המחט, נחה על המכונה.  גם זה כאב, הרגשתי כאילו הורידים שלי עומדים להתפוצץ. בזמן שהייתי בתוך המכונה, גופי רעד, לדעתי מקור, אך אולי גם מכל ההכנות לבדיקה.
הבדיקה הסתיימה לאחר כמה דקות. אבל זאת הייתה רק ההתחלה.
לאחר כשבועיים, הלכתי עם התשובות לגסטרו, כדי שייתן תשובה סופית וטיפול.

על הפגישה עם אותו גסטרו אספר בבלוג הבא.

ותזכרו, אומנם לא הכל טוב, אבל הכל לטובה :)