אני מודע ,אבל ממש מודע לתשובות  שהעלתם קוראים יקרים.
אך, עם כל הכבוד, אינכם חושבים שהן מעט נדושות, ואינן מחדשות דבר?
הכן עצמך לפנסיה, עצה ראשונה, ובכן הכנתי.
הכנתי עצמי לפנסיה, בכל חלומות תיסכולי, לאחר ימי עבודה קשים ,ומפרכים.
חשבתי,או יותר נכון האמנתי, כי אני מינימום פיקסו, וברגע שאשלח ידי בציור אשר אהבתי, ומעולם לא היה לי זמן ביצוע, מיד אחוש סיפוק מיידי ואהבה רבה לעיסוקי החדש.
חשבתי , לתומי כי ברגע שאגע ,בחומר, ואוכל לפסל את כל מאויי, מיד אחוש סיפוק מיידי, ואהבה רבה לעיסוקי החדש.
ואכן הסיפוק היגיע, היה ממש נחמד לבצע את אשר חלמת, והזמן עובר, ואתה ממשיך בעיסוקיך כאילו אין מחר, ואתה נהנה, מפרגן לעצמך, ולסביבתך, עד.
עד שהמציאות טופחת על פניך, הבית מתמלא בציורים ובפסלים ,שאיש אינו רוצה,. ולא רק שאינו משלם, תופעה אליה הורגלתי בימי עבודתי, אלא שאינו מוכן לקבל  ,אפילו בחינם.
וכאן,   בשלב הזה,  מופיעים ניצניו הראשוניים של התיסכול.
ואז , מגיעים. מן הגורן ומין היקב, נותני העצות למיניהם.
למה שלא תתנדב?
למה שלא תעשה משהוא מועיל?
למה שלא תחפש לך תעסוקה מתאימה?
ובכן ניסיתי את הקטע של ההיתנדבות ,ואני מצהיר בזאת קבל עם ועדה,
יש אנשים, ואני ביניהם שקטע ההיתנדבות לא מתאים, נקודה.
ולקטע של לעשות משהוא מועיל?
הרי זה מה שעשיתי כל שנות עבודתי, ומהמשהוא המועיל הזה יצאתי לגימלאות.
וכנ'ל לגבי תעסוקה מתאימה.
אני בכלל רואה את כל הפתרונות, המוצעים לגימלאים כאונניזם, בהיתגלמותו, ותקנו אותי באם אני טועה.