ובכן, הרבה זמן לא כתבתי.
הייתי עסוקה מדי בלהקיא, לצום ,לבלוע משלשלים כמו סוכריות ולהילחם במערכת.
אז מה גרם לי לחזור לנחלה לאור השגרה המספקת שלי?
העובדה שהגיעה לאוזניי הידיעה המרעישה שבחורה אשר הייתה עמי באשפוז חזרה, לאשפוז שלישי בחצי שנה האחרונה.
רשימת המתנה?
אני לא חושבת שהמושג מוכר לה
לא יודעת, אולי היא מהבחורות החביבות שמשלמות מכיסן( כיס הוריהן, יותר נכון) על מנת לטפס במעלה רשימת ההמתנה עד לאישפוז הנכסף.
כמו סיזיפוס.
למה להתאמץ?..במילא תחזרו. מוכות הוספטליזציה שכמותכן.
בכל מקרה, זוהי השתלשלות העניינים:
אשפוז בביתן 69, המוכר והאהוב.
גירוש מאותו הביתן החביב בתואנות שווא שונות כשהסיבה האמיתית, לפי פסיכולוגית בעלת שם ממכון "אופק" אשר התנהלות המחלקה מוכרת לה היטב, היא חוסר רצון משווע "להתעסק" עם בנות המאובחנות כסובלות מהפרעת אישיות גבולית בנוסף להפרעת האכילה.
אתם מבינים?...השילוב הוא לא אידיאלי, קשה מדי לטיפול, הטיפול הוא כחרב פיפיות הפוגע במטופלת, אז למה לטפל בה מלכתחילה?
אחלה רציונל.
במחלקה הנ"ל הפנו אותי לטיפול dbt במרפאת יום ב"שלוותה" והובטח לי באותיות קידוש לבנה בשחור על גבי לבן שאוכל לחזור להמשך מעקב אחרי שאסיים טיפול.
אבל אוי! הברוך!
ב"שלוותה" ישנה רשימת המתנה של כחצי שנה והוחלט שלא לקבל אותי
למה? ככה.
כשהתקשרתי למחלקה היקרה (נו..מאותה האחת שסולקתי בבושת פנים) במטרה להבין מה לעשות, לא רק שהרופאה המטפלת סירבה לדבר איתי, המזכירה סיננה בשמה משהו בסגנון "זו לא אחריות שלנו...בלה בלה בלה"
מאז ירדתי 10 ק"ג.
משקל 34.
כל המכונים הפרטיים כולל אשפוזי יום פסיכיאטריים למיניהם מסרבים לקבל אותי בכל תוקף ( אלא אם כן אגיע לbmi 18 ....קטן עליי. ממש Piece of Cake). ואחרי שרופאת המשפחה שלי התקשרה למנהל המחלקה בביתן 69, המחלקה היחידה בארץ לטיפול בהפרעות אכילה, (להזכירכם), התשובה שקיבלה הייתה שאתקבל לאישפוז רק (!) כשאהיה בסכנת חיים ובמצב קריטי.
מקסים.
בהחלט אחד מרגעיה היפים של מערכת הבריאות.
המצב הוא בעצם, שכל עוד יש נשימה באפי ולבי עודו פועם, כולם מעדיפים להסיר אחריות ולתת לי לגסוס בשקט.
תודה לכם.
למה אני כותבת את זה, כאן? ובכלל?....
לא יודעת.
כנראה שבמידה ובאמת יקרה משהו,כמו דום לב למשל,
תשאר עדות
ומסמך
לבחורה שנפלה לסדק שבין הכיסאות, נתקלה באפטיות מוחלטת, בזמן שבמחלקה, ואני אדגיש את זה שוב, ה-י-ח-י-ד-ה בארץ לטיפול בהפרעות אכילה למבוגרים (האם האם.....מישהו אמר מחדל?) בנות ממוחזרות שם כמו עיתון, פלסטיק, זכוכית..מה שבא לכם.
בזמן שאחרות, מתות.
אה, כן.
אולי אני מעט אמוציונלית, מעט רדיקלית, כועסת, מתוסכלת, מיואשת
אבל בהחלט שפויה (בינתיים לפחות, אני מניחה שתחול ירידה בקוגניציה בקרוב, זה רק מתבקש.)
והרבה אנשים מגבים אותי, ביניהם פסיכיאטרים רבים השותפים לפליאה שלי ולהלם , שטרם עוכל לנוכח מצב האבסורד ההזוי הזה.
הצעד הבא....לפנות לתקשורת?....?. לאור ההמלצות מנציגי הרפואה השונים בהחלט כדאי.
כך או כך
הרבה אנשים הולכים לאכול אותה, ובגדול, לאור ההתנהלות הראויה לשבח שלהם.
הרי בסופו של דבר, עד שלא קורה משהו, הסטטוס קוו, המחפיר והמבזה, נשמר.
אז אם במותי אוכל לגרום אף לשינוי הקטן ביותר כמו התייחסות של מערכת הבריאות לנושא הפרעות האכילה, אני את שלי עשיתי. בערך.
PEACE OUT :)
ועל כך נאמר
ע-ד-ו-ת.