שלום לכולם, השבוע קראנו בעיתון שנהגת בת 85 דרסה הולך רגל, פצעה שניים, המשיכה לנהוג במהירות עד שנתקלה בקיר ונעצרה. בכתבה צוין כי לאחר התאונה הנהגת הייתה בהלם ולא יכלה להסביר מה בדיוק קרה לה. הסיפור הזה הניע אותי לכתוב על אחת הבעיות היותר קשות איתה מתמודדות משפחות חולים רבות והיא: מתי ואיך להפסיק את הנהיגה לחולה דמנטי? נהיגה נתפסת עבור בני האדם כפעולת עצמאות ושליטה בחיים. עם זאת, מעורבים ביכולת הנהיגה מרכיבים פסיכולוגיים ורגשיים עמוקים. כאנשים מבוגרים קשה לנו לתאר את חיינו ללא מכונית. המחשבה להישאר אפילו יום אחד ללא רכבנו מכניסה אותנו ללחץ איום ולתחושת מוגבלות קשה. לכן אין פלא שיש קושי עצום לקחת לבן משפחה את רישיון הנהיגה. לפי החוק כאשר אדם מאובחן כסובל מדמנציה על הרופא להודיע בכתב למשרד התחבורה, אלא שלא כל רופא מדווח כי זה מאוד לא נעים עבורו לקבל את תגובת המשפחה, שבדרך כלל נמצאת עדיין בשלב ההכחשה. חשוב לציין כי התגובות של מערכת העצבים לנעשה על הכביש יורדת הרבה לפני שהמשפחה מבינה בכלל שמשהו רע קורה לחולה. היום קשישים נדרשים ללכת לרופא המשפחה ולאופטומטריסט ולמלא טופס סטנדרטי כמו כולם ללא התייחסות לגילם המתקדם. אף אחד לא בודק באופן שגרתי את הקשישים בבדיקת המיני מנטל, שהיא הכלי המרכזי להערכת המצב הקוגנטיבי של האדם בצורה מהירה ונגישה. לו היו עורכים באופן שגרתי גם את הבדיקה הפשוטה הזו אפשר היה להיווכח בשלבים מאוד מוקדמים את הירידההקוגניטיבית של האדם – ולהציל חיים. כבר כתבתי בעבר כמה קשה היה לנו לגרום לכך שבעלי היקר יוותר על הנהיגה.חודשים ידעתי בברור שהוא מהווה סכנה על הכביש, ורק בנס לא קרה שום דבר משמעותי. גם בחזית הזו, הייתי לבד. למרות שהרופאה דיווחה למשרד התחבורה, לקח להם 3 חודשים להזמינו לבדיקה. מה עוד שעבור קשישים רבים הבדיקה יקרה מאוד, כ - 500 ₪ לנבדק ולכן רובם לא נבדקים וממשיכים לנהוג, עד שפג תוקף רישיון הנהיגה באופן שגרתי. כאמור, בכל זמן שהחולה נוהג הוא מהווה סכנת חיים לעצמו ולסביבה. רק בריאות, אסתר