בפוסט הקודם דנו בילד חסר הגבולות. הכרנו דרך סינית להבין מקור, אחד מתוך רבים, היכול לגרום לעקשנות והתפרצויות זעם. למדנו שתופעה זו יכולה להיות מיוחסת למה שמוגדר ברפואה הסינית כסטגנציה של צ'י. אך האם סטגנציה, כלומר חסימה אנרגטית, היא תמיד דבר שלילי? עוד משחר התרבות אנו מסגלים גבולות לילדים. אנו לא מצפים מילד להטיל את צרכיו בכל פינה ואנו מחנכים אותו להימנע מפעולות מסוכנות או אנטי חברתיות, החל מריצה אל הכביש והמשך דרך פלישה לרשות האחר. מכאן שמידה מסוימת של הגבלה, כלומר סטגנציה, היא דבר ראוי. אך מתי הסינים מחליטים שמדובר בהגבלה ראויה ומתי בסטגנציה פתולוגית? ההפרדה פשוטה. אם התופעה מלווה בתסמינים נוספים (כגון לחץ נשימתי, מערכת עיכול תקועה או כאב ממוקד) נצפה למצוא סטגנציה פתולוגית. אם המגבלות נחשבות לנורמטיביות אז אין היא פתולוגית. יש לשים לב שמגבלות בתרבות אחת נחשבות לפריצות בתרבות אחרת. באוכלוסיה שמרנית, אם נתלבש עם בגד ים חושפני, נחשב לחסרי גבולות (שדורשים טיפול חברתי או רפואי). באוכלוסיה אחרת זה אפילו לא יזכה לניד עפעף. כך שהגישה הסינית מתייחסת לילד הפרוע רק אם הוא וסביבתו סובלים, רק אם האימפולסיביות אינה נורמטיבית. ישראלי ביפאן יכול להיראות אגרסיבי (גם אם מוכשר ויצירתי) בעוד ששוויצרי יצטייר אצלנו כ"יקה" או "חננה". זוהי שאלה של מיקום וזמן. אתייחס לאחדים מהגורמים ההתנהגותיים להיעדר גבולות: * חוסר מודל הורי: הילד לא מקבל דוגמא מהוריו או מסביבתו ולכן מפגין חוסר גבולות בעצמו. * קושי מצד ההורה להגביל את הילד: לעתים זה נובע מחולשה אך לעתים מתחושת אשמה או פיצוי על הזמן שההורה לא נמצא איתו. * ניצול חולשת המבוגר על יד הילד: לילד עדיין אין סטגנציות רבות (למעט אילו שהוא ירש) ולכן לכל הוא פולש לכל מקום שיכול. אך אם במסגרת הנידונה מופיע לפנינו ילד עם בעיות גבולות, עלינו לברר את מקורן. עם זאת, לא כל תופעה של אימפולסיביות או חוסר משמעת היא תולדה של חינוך וסביבה. אין ספק שלגורמים אילו יש השפעה חשובה על התנהגות הילד אך לעתים, גם גורמים פיזיולוגים או נוירולוגיים מהווים חלק חשוב מהתנהגות הילד. * ADHD - הפרעות קשב, היפראקטיביות. * ליקויי למידה- קשיי כתיבה, קריאה או חישוב. * חסך סביבתי- חוסר גירוי מילדות לעושר שפתי ולסקרנות. * טראומה נפשית – למשל לאחר גירושים, ניצול מיני או תאונה. * פגיעה מוחית - לאחר תאונה שפגעה במוח או מחלה. * הפרעות נפשיות – כמו דיכאון, חרדה ועוד. * פיגור שכלי - למשל תסמונת ה X השביר. תסמונת דאון. * שימוש בתרופות - סמים, אלכוהול ותרופות שונות. * מחלה כרונית – למשל אנמיה או הפרעות הורמונאליות שונות. * תזונה - צום ורעב, רמת גלוקוז נמוכה בדם. * הפרעות שינה – שעות שינה מועטות או איכות לא טובה של שינה. בדיון זה ראינו חשיבה משולבת המחברת בין הרפואה הסינית המזרחית לרפואה המערבית. ברור כי, לפני הכל, יש לשלול בעיות רפואיות, אך במקביל, ראוי לבדוק את הילד בגישה סינית ולהציע פתרון משולב. למידע אודות לימודי רפואה סינית. בשני הדיונים הבאים נתמקד בתפקיד ההורים כחלק מהתהליך הטיפולי ונתמקד בבעיות של שינה, אכילה וסדר יום. ד"ר ניר עמיר מנהל אקדמי בבית הספר לשיאצו, טווינה ורפואה סינית בתמורות ומנהל מרפאה משלימה לילדים בוולפסון.