אני לא מרגישה את עצמי, לא פיזית חא נפשית. הכל מרוקן לי, לא מרגישה את הגוף.... המוח מרוקן וריק.... מרגישה כמו חיה מתה....
השקט הזה, הוא בלתי נסבל.... שקט חיצוני ושקט פנימי
חוסר שקט שרודף אותי, לילות חסרי שינה
דממה...
חושך...
ריק....
הלוואי ולא הייתי קיימת, לא יכולה לסבול את עצמי, להכיל את עצמי...
זה כבר יותר מדי....
נחנקת כבר מהחיים האלה, מעצמי בתוכם... בתוכי....
בא לי לצרוח אבל לא מסוגלת להוציא מילה...
לא רוצה להתקיים לא רוצה לנשום, כמה אפשר לנשום לשווא...
אני כישלון, אני לא מועילה בכלום לא לעצמי לא לאף אחד,
אני פגומה ואני רק הורסת הכל...
איך לפתור את זה, איך לצאת מהמעגל הזה של הרחמים העצמיים.....
איך לצאת מהבור הזה... איך....