הבוקר כשהגעתי לבי"ס, חטיבת ביניים בה אני עובד כפסיכולוג חינוכי, ניגשה אלי מחנכת ושיתפה אותי בנושא דחוף. תלמיד מכיתתה אובחן בקיץ כסובל ממחלת קרוהן. עברה עליו חופשה קשה, הוא מטופל בסטרואידים, ההורים בלחץ, והוא מסרב להגיע לביה"ס בראשון לספטמבר. "שמעתי מיועצת ביה"ס שהנושא קרוב אליך" היא הוסיפה, "ואתה מומחה בעניין". ראשית שמחתי לשמוע שיועצת בי"ס שיתפה את המחנכת בקרבה האישית והמקצועית שלי למחלה. אני נוהג לשתף את המעגלים הקרובים אלי, משפחה, חברים וקולגות בניסיון האישי שלי עם המחלה מתוך מחויבות ותחושת שליחות כדי לקדם מודעות, מניעה וכוחות להתמודדות פעילה עם המחלה. שנית הפניה של המחנכת מזמן סיפור פתיחה הולם לבלוג שהכינותי מראש. היערכות המשפחה לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה. הצלצול הראשון מכניס את כל המערכת לתפקוד מלא. חזרה לשגרת החיים המוכרת, לסדר יום מובנה ולעמידה בלחצים. הפרידה מהחופש וההסתגלות לדרישות המסגרת בוחנים את כוחות ההסתגלות שלנו למעברים. תנאי אחד חיוני ולכאורה בסיסי ופשוט המקדם הצלחה הינו – תכנון. איך אתם מתכוננים לחזרה לשגרה? איך עושים זאת כשקיימת מחלה, במיוחד עם סימפטומים קשים המשבשים תפקוד? אנסה להציע כמה כיוונים. 1. למידה מהצלחות – העלו בדמיונכם לרגע סיפור הצלחה מהעבר הקשור למעברים. כניסת ילד לגן או לבי"ס, מעבר מגורים, תכנון חופש משפחתי, תחילת עבודה חדשה...מה היו הגורמים, הכוחות שלנו שקידמו את ההצלחה? כאן טמונים רוב התשובות כגון: השגת מידע, הדמייה ותרגול של מצבים אפשריים, ניסיון אישי, עידוד של חברים. 2. שיחות הכנה – נותנים ביטוי לציפיות וחששות שלנו לקראת המעבר. ציפייה לפגוש חברים, חזרה לחוגים ופעילויות פנאי, למידה של נושאים חדשים... חששות מעומס, איך אסתדר עם המחלה?  לקיחת תרופות בבי"ס? מה אם אצטרך לצאת לשירותים באמצע שיעור? אני לא חזק מספיק להשתתף בשיעורי בפורט. 3. להתאמן בפתרון מצבים – מומלץ להעיר את הילדים מוקדם כמה ימים לפני תחילת שנה"ל. זה בעיקר חשוב עבור בני הנוער לאזן את השעון הביולוגי. קימה ב- 7:00 מקלה על הירדמות ב- 23:00 לעומת 02:00 הנהוג בחופש. למשל כדאי להתאמן על התארגנות בוקר. להעריך כמה זמן נדרש ל: קימה, מקלחת, לבוש, ארוחת בוקר, הכנת סנדוויצ'ים, הגעה לבי"ס... ונוסיף לכך ביקור בשירותים, ולקיחת תרופות. אם הילד נוטל מינון אחד ביום עדיף לבצע זאת אחה"צ או בערב בנוחות של הבית. אם עליו לקחת תרופות בזמן השהייה בבי"ס רצוי לצייד את הילד בכלים כגון: משקה מועדף, לשוחח עם המחנכת כדי לדאוג לקירור לפי הצורך, לאפשר לילד להתפנות במהלך שיעור, למען פרטיות לאפשר שימוש בשירותים של הצוות, ולארגן התאמות במבחנים ובשעורי ספורט וטיולים.   חזרה לסיפור של הבוקר. בשיחת טלפון עם האמא הבנתי שהילד מסרב להגיע לבי"ס משום שהוא נראה נפוח בעקבות הסטרואידים. הוא גם אינו מעוניין בשיחה – "הציפו אותו בשיחות כל הקיץ והוא לא רוצה לדבר שוב על המחלה..." קבעתי עם ההורים פגישת ייעוץ, הרי הם סוכני השינוי, הם המתווכים בתהליך ההתמודדות של הילד והמשפחה כולה.