גישה אימונית להתנהלות ילדים סוכרתיים ומשפחותיהם
(מאמר שלי שפורסם בגליון מד חדש של חברת אגנטק)
לגליון המלא - http://www.agentek.co.il/download/files/sukeret_august2010.pdf

לצערנו, חלה בשנים האחרונות עלייה משמעותית בהתפרצות מחלת סוכרת הנעורים (סוג 1) בקרב ילדים בישראל כמו גם בעולם כולו. כמו לבתים רבים אחרים, פרצה הסוכרת לביתנו בסערה לפני כשלוש שנים ושינתה כאחת את אורח החיים.
נאלצנו לעמוד בפני שינוי כפוי בתא המשפחתי, לא בחרנו בו והיינו שמחים לו לא היינו צריכים לעמוד במבחן. בחרנו שלא לעסוק בעבר ובמחשבות על "מה אם ?" , "מה לא עשינו בסדר ? " אלא לעסוק ב"כאן" ו"עכשיו". התמקדנו בטיפול בהילה.

קצת לאחר מכן נחשפתי לתהליך האימון האישי (קואצ'ינג) – תהליך שמטרתו להעלות את הכושר של אנשים ליצור פריצת דרך ומצוינות, תוך עמידה ביעדים אותם הם מציבים לעצמם. מצאתי דמיון רב בין התהליכים אותם חוויתי בחדר האימון לתהליך אותו עברנו עם הילה.

ראשית, מהי נקודת המוצא ממנה נצא לתהליך האימון ?
נוכל להתייחס לסוכרת כאירוע "שנפל עלינו מהשמיים" ואין לנו כול יכולת להשפיע עליו. נקודת מוצא שכזו תביא רבים מבני האדם למצב תודעתי שעיקרו "אני קורבן של הסוכרת ואיני יכול לשנות את מצבי". סביר להניח שאדם במצב תודעתי שכזה לא יעשה פעולות אקטיביות לשיפור איכות חייו. נגלה מהר מאד אדם הבוכה על מר גורלו, דואג מהעתיד, "חולה" וכדומה.
התייחסות שונה לסוכרת תצא מנקודת המוצא הבאה: "נכון שלא יכולתי להשפיע על העובדה שהסוכרת התפרצה, אבל אני בוחר לפעול לשיפור איכות חיי. מגיע לי לחיות חיים מלאים למרות העובדה שאני סוכרתי". ומהגישה האקטיבית – יציאה לעשייה ולפעולות למען חיים איכותיים. סוכרתי הפועל בגישה שכזו ילמד את מהי סוכרת, מה הטיפול האפקטיבי עבורו, יקבל על עצמו מחויבות אישית לבריאותו. עשייה שכזו תביא לשיפור באיכות חייו והרגשת שלמות למרות ה"מגבלות" שלכאורה מטילה עליו הסוכרת.

"הכול מתחיל ונגמר בראש" – הגישה היא הקובעת.
כשאני אומר "אני חולה" – אני מרגיש חלש, חסר יכולת, חסר ישע, זקוק לחסדים וסיוע מאחרים.
על מנת לייצר מציאות אחרת לסוכרתי – מציאות של מסוגלות, ביטחון עצמי ופעילות נדרשת גישה שונה: על הסוכרתי לבחור בגישה של - "אני לא חולה" משמע – אני לא מוגבל !
מתחיל בראש ובראשונה בהתנהלות בבית – הסוכרתי הוא כל השאר, שווה בזכויות ובעיקר שווה בחובות ללא הנחות. וממשיך בסביבה החיצונית – בבית הספר, אחרי הצהריים בשכונה, בחוגים ובגילאים מאוחרים יותר – בצבא, בעבודה וכו'.
עושים הכול ללא הנחות – כי גם עם סוכרת - אפשר לחיות כמו כולם.

אפרט מספר עקרונות מעולם האימון אותם מצאתי כרלוונטיים גם לעולם הסוכרת:
1. המפתח לידע – לשאול שאלות- כמה מאיתנו קראו עד הסוף את המדריך להפעלה של המשאבה ?
גילינו כי אנו לא יודעים. עולם הסוכרת מורכב הרבה יותר ובנוי מקליפות רבות ומגוונות. התחלנו לשאול שאלות: את הצוות הרפואי, משפחות ותיקות, בפורומים באינטרנט ועוד. כול פיסת ידע שצברנו חיזקה את הביטחון העצמי. למדנו לברור ולהבחין מיהם המקורות המוסמכים עליהם כדאי להסתמך. לא הסתפקנו בתשובות חלקיות ואל מול תשובה שכזו הצבנו שאלות נוספות. לא התביישנו לשאול – כי "אין הביישן למד". תנאי ראשון להצלחה בהתמודדות עם סוכרת – שאל, למד ורד לפרטי פרטים. מקורות המידע רבים ומגוונים אך תמיד חשוב לאמתם עם הצוות הרפואי המטפל בך.

2. "עמידה במילה" – כמה פעמים התחייבנו לעצמנו אבל כשהגענו לעשייה ויתרנו ו"עיגלנו פינות" ?
עקרון ה"עמידה במילה" יוצר זהות בין מה שאנו מתחייבים לעצמנו לעשות (אומרים ומתכוונים) ובין מה שאנו עושים בפועל ("עומדים במילה"). לדוגמה: כמה פעמים אמרתי כי אבצע הליכה שלוש פעמים בשבוע, כמה פעמים באמת עמדתי במילה שלי ואכן הלכתי שלוש פעמים בשבוע ? כמה פעמים אמרתי שאלך שלוש פעמים בשבוע ובעודי אומר זאת ידעתי שלא אעמוד במילה שלי ? כמה פעמים לא אמרתי שאלך כי לא רציתי להתחייב . . .
עמידה במילה היא המחויבות שלי (הסוכרתי) לשיפור איכות חיי. אני מצהיר כי "אני רוצה לחיות חיים איכותיים ולכן אקיים אורח חיים בריא", מתכוון כי אבצע זאת, ולבסוף עומד במילה שלי – מקפיד על תפריט מאוזן ובריא, מבצע פעילות גופנית סדירה, מקפיד על קטנה כגדולה.
זהו ליבו של תהליך האימון - יציאה לעשייה מתוך התובנה כי השלמות שבין מה שאני אומר לבין מה שאני עושה היא הבסיס להצלחתי להגיע לתוצאות, לשפר את האיזון של הסוכרת ולקדם את איכות חיי.

3. "התמקדות בעשייה ובתיקון" – כמה פעמים התאכזבנו לגלות כי בדיקות הסוכר אינן טובות ?
על פי עקרון זה מה שחשוב הוא שאנו נמצאים בעשייה מתמדת בתחום הסוכרת. אין רגע דל, אין הפסקה. מהי עשייה מתמדת ? – לומדים, שואלים שאלות, מבצעים בדיקות סוכר בתדירות גבוהה, בוחנים ללא הרף האם אנו פועלים כשורה ובמידת הצורך פונים לסיוע של הגורמים הרפואיים הרלוונטיים.
הצבנו בפנינו מטרות ויעדים – מרביתם מוכרים – והמוגלובין מסוכרר, רמות סוכר בבוקר, כולסטרול וכו'.
תוצאות הבדיקות ? הן לא המהות – הן המגדלור. מגדלור זה מכוון אותנו לדעת האם הפעולות אותן ביצענו במשך התקופה הרלוונטית נכונות. האם נידרש לשנות משהו בטיפול הרפואי ? מה נידרש לתקן ?
כך יצרנו מעגל סגור ובבסיסו: עשייה – מגדלור (בדיקות) – תיקון – עשייה וחוזר חלילה. מה שיוצר תהליך רציף של השתפרות בתוצאות ורמה גבוהה יותר באיזון הסוכר.


4. אחריות אישית – "הסוכרת היא לא שלי, היא של אבא ואימא".
מצאנו כי בסיס ההצלחה בטיפול בסוכרת הינו מעורבות של הילד בטיפול והבנתו כי עליו לקבל אחריות על מצבו. הגיל והבגרות האישית הם הפקטור המרכזי בנושא זה. שחררנו להילה בהדרגה תחומי אחריות:
הבדיקות, ההזרקה, "התייעצנו" איתה לגבי מינונים, לימדנו את הילה לספור פחמימות וכו'. יצרנו מעורבות אישית והרגשה כי היא זו שאחראית לטפל בעצמה. היום, כשלוש שנים לאחר פרוץ הסוכרת, ניתן לומר כי הילה עושה כול דבר שילד אחר בגילה עושה ואינה מתייחסת לסוכרת כמגבלה. הביטחון העצמי שלה השתפר, היא מגלה אחריות מלאה למצבה ומתמודדת בצורה מדהימה עם האתגרים שמציבה בפניה הסוכרת. התנהלות שכזו באה לידי ביטוי בפרמטרים הרפואיים שלה – הילה עומדת בכול היעדים הרפואיים שהוצבו בפניה (H1C 6.7%). הביקור במרפאה אינו מלווה בחשש נהפוך הוא, הוא מהווה ציון דרך להמשך ומכאן שהילה מצפה לו על מנת לשפר את איכות חייה.

לסיכום
לא בחרנו את החברות להצטרף "למועדון הסוכרת", היינו מעדיפים שלא להכניס הביתה את האתגרים שהיא מביאה איתה. יחד עם זאת ניתן להגיע לחיים איכותיים גם במצב שנכפה עלינו.
האימון האישי, שמהותו שיפור הכושר והיכולת של אדם לשנות את מצבו ולפרוץ דרך להצלחה ומצוינות, הינו בעל פוטנציאל רב לסיוע בטיפול בסוכרתיים. המאמן האישי לא מחליף את הצוות הרפואי הרב תחומי, ותפקידו לא לתת עצות לתזונה נכונה. תפקידו הוא לתמוך, לכוון, לבקר כשצריך ובעיקר ללוות ולהשפיע. יחד עם המאומן (והמשפחה) ייצרו מרחב פעולה שיאפשר יכולת התמודדות עם השינוי באורח החיים ועמידה ביעדים שהוגדרו על ידי הצוות הרפואי.
גישה חיובית, עמידה במילה, התמקדות בעשייה, אחריות ומחויבות אישית הם נקודות המפתח להשגת המטרות, איזון הסוכרת ושיפור איכות חיי הסוכרתי (בין אם הוא ילד ובין אם מבוגר).

ההחלטה על כניסה לתהליך אימוני אינה קלה. עצם ההחלטה מהווה בחירה של המאומן לפרוץ דרך. מאומנים ומשפחות שבחרו ללכת בדרך זו מצאו כי רכשו כלים רבים להתמודדות עם הסוכרת, עמדו בתוכנית הטיפול שניתנה להם, שיפרו את רמות הסוכר בצורה ניכרת, וגולת הכותרת – הצליחו לחזור לחיים מלאי איכות, ממש כמו לפני פרוץ הסוכרת.

קובי חיון
אבא של הילה, ילדה סוכרתית בת 9.5 שאוהבת ובחרה לחיות כמו כולם.
מאמן לתקשורת ומנהיגות בחברת תות תקשורת ותוצאות.
אימונים אישיים וסדנאות לסוכרתיים ובני משפחותיהם
[email protected] , נייד 052-4443503