תאמינו לי, אין לכם מושג כמה אני מצטער שאני לא בריא ולא יכול לקחת חלק במאבק. שנים ישנתי באוהלי סיירים בשירות מילואים והיה כיף. אמנם לגדל משפחה באוהל לא הייתי ממליץ, אבל אני מקנא בצעירים ששמים פס על החום ומרגישים טוב.
זה שדרישותיהם רבות מידי ולא ניתן לתת כל כך הרבה, זה בלוף מסוג ישראבלוף. שופכים כסף כמו זבל על התנחלויות שבסוף יוסרו עד האחרון שבהם, בדיוק כמו שקרה בהחזרת סיני למצרים. בסיני לא הקמנו התנחלויות, אבל גם שם שפכנו סכומי עתק. קו בר לב לא היה כסף קטן ולא היה שווה פרוטה.
שינוי סדרי העדיפויות הכרחי, כי הגענו למצב של מדינה אחת לשני סוגי אנשים. לחכמים ולאלה שעובדים משרתים נלחמים וזה לא יכול להמשך.
הלוואי שיחיקו מעמד עד שש"ס יאלצו לפרוש ולהקדים את הבחירות.