אז ככה, הועפתי ממעקבי תל השומר והופניתי לשלוותה לטיפול במרפאת יום בהפרעת אישיות גבולית, שלדברי רמי הדרג בשיבא הפרעת האכילה היא כאין וכאפס לעומת הגבוליות עליה אני מהלכת שנים מספר וזו בעצם הבעיה המרכזית שלי, שמונעת טיפול נאות בהפרעת האכילה (כאילו דההה?!?)
בשלוותה אמרו לי יפה שלום מפאת רשימת המתנה של חצי שנה, מנהלת המרפאה בכבודה ובעצמה דחתה אותי על הסף. חוויה נעימה, אין מה לומר.
נפלתי בסדק שבין הכיסאות, מה שאפשרי תרתי משמע לאור העובדה שאני שוקלת 37 - הרי הפרעת האכילה היא לא הבעיה המרכזית, נכון?......ו37 הוא לא משקל הדורש טיפול.
השירות הלאומי בחופש. הילדים בחופש. ואנה לבד ובלי מסגרת (ותוך כדי מתחילה להשתגע ולדבר על עצמה בגוף שלישי)
מתכון מושלם לאסון.
בוקר - בולמוס + הקאה (אלא מה?)
צהריים - אותו הדבר
ארבע - אותו הדבר
ערב - אותו הדבר.
ולקינוח משלשלים.

איזו שגרה מקסימה ומגוונת.

תודה לתל השומר, לשלוותה למיכל שהמליצה על שלוותה ולכל נוגעי הדבר שהביאוני עד הלום.
תודה.!