המפגש המסכם את השנה השלישית של קבוצת התמיכה לילדים ובני נוער חולי קרוהן וקוליטיס כיבית היה מיוחד. כזכור לכם הקבוצה בהנחייתי נערכת במרכז רפואי שערי צדק ובמקביל נפגשת קבוצת ההורים בהנחיית ד"ר יאיר עינת. כל ילד התבקש להביא ולהשמיע שיר אהוב. לאחר שכל שיר הושמע שאר חברי הקבוצה התבקשו לחשוב על אסוציאציות של רגש, מחשבה, זיכרון או דימוי ולבחור קלפי תמונות ומילים המייצגים את תגובתם, ההדהוד שלהם. עלו תמונות וביטויים מגוונים מחייהם של הילדים כגון חוגים ותחביבים, משפחה, חברים, זיכרונות ומשאלות לעתיד. לדוגמה ילדה שהשמיעה שיר על חזרה הביתה עוררה תגובות של: משפחתיות, לב, רוגע, בטחון, תקווה, ונתינה. נער ששיתף בחלום שלו להיות טייס וסיפר על ההישגים שלו בתחרויות ארציות בסימולטורים עורר תגובות כגון: נקודת מבט מלמעלה, יוזמה, חדשנות, התמדה, חופשי, אוורירי, מטרה, ביחד, מנהיגות, והשתקפות, סיכון, והכל אפשרי. ”כמעט אבל לא עד הסוף" הנער הוסיף, "הרי אני לא אוכל לשרת בצבא כטייס בגלל מחלת הקרוהן, אבל אני לא אוותר על החלום שלי." מרשים ביותר היכולות של הילדים לגעת בכאב אך בו זמנית להכיר בכוחות ולהאמין בהגשמה עצמית בעתיד. אני הסתובבתי כמה ימים לפני המפגש בחיפוש באוסף הדיסקים שלי אחר השיר המתאים. שיר שמייצג עבורי את החוויה שלי עם הקבוצה, את חוויתם של הילדים. בחרתי ב- "ילד אחר" (מילים: מאיר גולדברג, לחן: רמי קליינשטיין). הפזמון: "יש לי תמונות למזכרת/ויש אנשים שאני זוכר/אבל אולי בכלל/ הייתה לי ילדות אחרת/ואולי הייתי ילד אחר" הדהודי הקבוצה בתמונות ומילים היו: תמונה, ילדות, מתגעגע, אנשים, שונה, ילד אחר, ילד מיוחד, ילד חולה במחלה קשה, אינטימיות. התפתחה שיחה סביב המשפט: "אם לא הייתי חולה אז...." הילדים המשיכו: "הייתי ישן בבתים של חברים; הייתי יכולה לעשות כמעט הכל; הייתי גבוה וחזק יותר..." מייד עלו גם קולות מעודדים ומחזקים כגון: "הייתי פחות מבין בתעופה; אנחנו יכולים לעשות כמעט הכל; אנחנו היחידים שיודעים להתמודד עם המחלה; זה המבחן שלנו בחיים..." אם לא הייתי חולה אז.... יתכן שלא הייתי פסיכולוג, כנראה שלא הייתי מנחה קבוצה זו, כמובן שלא הייתי מנהל קהילה זו. כולנו תוהים איך סיפור החיים שלנו היה יכול להיות אילו היינו.... גדלים במקום אחר, נשואים לאדם אחר, עובדים במקצוע אחר, בריאים יותר. אך זהו המבחן שלנו בחיים, אנו מנהלים את חיינו ויש לנו הזדמנויות רבות לשכתב את סיפוינו, ולהגשים את הייעוד והחזון שלנו. מה השיר שמלווה אתכם בהתמודדות עם המחלה?