מכירים את שלושת הקופים? אז ככה אני מרגישה לגבי כל מי שסובב אותי..
אף אחד לא שומע אותי קוראת לעזרה.. אף אחד לא רואה אותי גוססת נפשית.. ואף אחד גם לא אומר כלום.. את מי אני מעניינת כבר? למי כבר אכפת?
התשובה הראשונה שקופצת היא אף אחד לאף אחד לא אכפת..
ואם זה ככה.. למה לא למות?
אבל אני יודעת שזה לא נכון אני יודעת שיש אנשים שאכפת להם.. אבל הם  לא מבינים.. הם לא עושים כלום..
אני לא מאשימה אף אחד.. הרי אני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה.. שיעזבו אותי בשקט? שיחבקו ולא יעזבו לעולם?
אני כלכך מבולבלת..
כלכך מותשת..
כלכך עצובה..
כלכך עצבנית
אני לא רוצה לאכול אני רוצה להיות רזה כלכך.. ושברירית.. ללא הגנות וחומות.. עור ועצמות.. הכי אמיתי שיש..
אבל אני נואשת להבנה.. שמישהו יבין.. ואין.. אין אף אחד כזה.. ב4 השנים האחרונות.. מאז שהכל התחיל.. במהלך כל האשפוזים.. היו רק 2 מדריכות שהבינו אותי.. וזהו..
זה היה לפני 3 שנים..
מאז אף אחד לא הצליח להבין אותי.. אני מרגישה לבד.. כל יום שעובר .. יותר ויותר לבד..
אני לא יודעת בשביל מה אני חיה.. בשביל מי..
אין לי מטרה בחיים אין לי חלומות.. לפחות לא כאלה שאני חושבת שאני יכולה להשיג..

נכון אמא..
הזמן יעשה את שלו..
אני אמות.. וזה נראה קרוב מתמיד..