תודה,עיתוי מעולה לכתבה,כי ממש בימים אלו צצה אצלי הבעיהומיד פניתי לרופא הנוירולוג שפסל על הסף בעיה נוירולוגית בטענה שהתופעה החלה רק לאחרונה ולא בשנתיים האחרונות בהן היתי מאושפז במחלקת שיקום מאירוע מוחי.ואני מהרהר בתוךתוכילאיזה רופא לפנות:נוירולוג שהעלה טיעון שעל פניו נשמעהגיוני.
בעצת הנוירולוג פניתי לרופא הפסיכיאטר שאך זמן קצר קודם לבעיה התחלתי טיפול תרופתי אטני דכאוני,אך הוא הפנה אותי לאחר כבוד,חזרה לבעיה הנוירולוגית.
התעלות רפואית במיטבה!!!.
אז רגע,אולי המוסכניק אשם שלא בדק רפידות בלם?
עכשיו בשיא הרצינות-למי עליי לפנות לאבחון התופעה?
תודה מראש לעונים

שלום זאביק,

סבלתי מדיפלופיה בחודשים האחרונים, ואני רוצה לשתף במה שעברתי בתקווה שהמידע יעזור לך או לכל מי שסובל מכך.

לפני כשלושה חודשים נהגתי ברכבי, כשפתאום התחלתי לשים לב שאחרי שאני מתבונן במראה הצד , כשאני מחזיר את המבט קדימה, עין ימין חוזרת "בזריזות הרגילה" למקומה ואילו עין שמאל, איך לומר, קצת מתעצלת, ומזדחלת לה עד שגם היא מסתכלת קדימה. 

כעבור כשעה המצב כבר היה שעין שמאל לא מסוגלת להסתובב שמאלה כיאות, והתחלתי לראות כפול . מצב מאוד מלחיץ, כי אמנם יש חשש לאירוע מוחי מסוג כלשהוא.

הגעתי למיון , קיבל אותי רופא עיניים ( לא ממש מנוסה ) שלא ממש ידע מה לעשות עם זה ושלח אותי לסי.טי. מח, שהיה תקין. טוב, לפחות נרגעתי שזה לא ארוע מוחי.

יומיים אח"כ הגעתי לרופאת עיניים נוירו אופטלמולוגית, שהיתה לגמרי מומחית לענין, שלאחר בדיקה שהבהירה שהעיניים כלל לא ניזוקו אלא יש פגיעה בעצבוב של השריר השמאלי של עין שמאל. תופעה אופיינית לסוכרתיים, אני לא סוכרתי , אבל לטענתה זה "בא מהר והולך לאט" , כאשר זה אמור לחלוף בתוך פרק זמן של עד שלושה חודשים.

לא יכולתי לנהוג, לא יכולתי לקרוא, לא יכולתי לראות טלוויזיה, הייתי לחוץ ומודאג.

אבל... ככל שחלפו הימים - התחלתי להתרגל למצב, כיסיתי את עין שמאל ברטייה (אפשר לקנות בבתי המרקחת) שמסתירה אותה, ואז כשמסתכלים רק בעין אחת - זה נסבל.

כעבור חודש החלטתי שאני מסיר את הרטייה ומסתגל למצב. התחלתי ללכת ברחובות בעיניים גלויות, והמח שלי התחיל להסתגל למצב. לא יאומן !

במשך חודשיים לא היה שיפור כלל . אפילו לא במעט ! התחלתי לדאוג, כאשר כל הזמן יש מחשבות של : " מה יהיה אם זה יהיה מצב קבוע, איך אחיה עם הנכות הזאת" . אבל כל הזמן שמרתי על תקווה, ולא שקעתי - אפילו לא לרגע - ברחמים עצמיים. היה קשה - לשבת מימין לאשתי כשהיא נוהגת, להיפגש עם חברים ועם בני משפחה, לא לעבוד ! לא קל.

כעבור חודשיים ושבוע החל שיפור קטנטן, כאשר יכולתי לראות שבכל יום יכולת הסיבוב שמאלה של העניןן משתפרת ( ממש במעלות ספורות בכל יום) אבל החל שיפור. 

כעבור חודשיים וחצי - העיין חזרה לתיפקוד כמעט מלא, שהולך ומשתפר בכל יום . הללויה !

לסיכום : אם נשלל אירוע מוחי , צריך פשוט סבלנות , והרבה . עד כמה ששמעתי מסביבי זה נפוץ הרבה יותר ממה שנדמה, ורופאי העיניים מכירים את התופעה. אז כדאי לקחת את ההזדמנות שהגוף מספק, לנוח, אפשר לעשות ספורט או תרגילים לחיזוק הגוף, אפשר לבשל אוכל בריא (יש המון זמן!) ואפשר פשוט להיזכר בכל רגע איזה גוף נפלא קיבלנו, ואיזה כייף לחיות.