המאמר הזה הינו של רועי צזנהבין מלחמת אלוף הלוף באלוף הבצל, ושאר סיפורים של הפוליטיקה הישראלית, חמק בימים האחרונים סיפור חשוב מבין אצבעות התקשורת. לא מדובר בפריצת דרך מדעית, מהסוג שעליו אני אוהב לדווח, אלא במאורע שרבים ניבאו וחזו שיקרה, ועתה הגיח סוף-סוף אל מציאות חיינו. אורגניזמים מהונדסים גנטית נמלטו אל הטבע, והם משגשגים וגדלים בהצלחה בארצות הברית. כבר לפני עשרות שנים התחילו רואי השחורות לחזות עתיד בו מצליחים בעלי-חיים וצמחים שהונדסו גנטית להימלט מהמעבדות ומשדות הגידול השמורים להם. בין הגרסאות המסויטות במיוחד של עלילה שכזו ניתן למצוא ספרי מדע בדיוני המנבאים כי צמחים טורפים ענקיים יצמיחו רגליים ויתחילו לבצע את זממם גם בבני-האדם. אם נבהלתם, אפשר להירגע. הצמחים המהונדסים גנטית, שהתגלו לאחרונה בצפון דקוטה שבארצות-הברית, לא תוכנתו כדי להזיק ליצורים חיים. בדיוק ההיפך. מדובר בצמחי קאנולה, שהונדסו גנטית על מנת שיוכלו לעמוד טוב יותר בחומרי הדברה כנגד עשבים שוטים ומזיקים אחרים. לכאורה, זוהי תגלית תמימה למדי. אחרי הכל, מה כבר קרה? כמה זרעים משדות של קאנולה מהונדסת-גנטית נסחפו עם הרוח, ומצאו אדמה ומים במרחבי הטבע והבר. אלא שהממצא מעלה חששות כבדים בנוגע לעתיד השימוש בצמחים המהונדסים גנטית. עד עתה היינו סבורים שאפשר לבודד את הצמחים הללו מהטבע, ולהגביל את גידולם לשדות בלבד. מסתבר שלא כך. מה הסכנה הגדולה? צמחים אלו יכולים לשבש את כל המאזן האקולוגי בסביבה אליה הם פולשים. קיימים, למשל, צמחים המהונדסים גנטית לייצור רעלנים נגד חרקים. אם אלו יתפשטו בבר, הם עלולים להביא לירידה דרסטית בשיעור החרקים המסוגלים להאביק צמחי מאכל באותו אזור. קרוב לוודאי שאוכלוסיית החרקים תעבור אבולוציה מהירה, ושהדורות הבאים יהיו מסוגלים להתמודד עם הרעלנים, אך שינוי שכזה עלול לארוך מספר שנים, במהלכן יסבלו עצי הפרי וצמחים אחרים המסתמכים על חרקים להאבקתם. חשש אחר הוא שהצמחים המהונדסים יוכלו להתרבות עם אוכלוסיית הבר, ולהעביר אליה את הגנים שקיבלו במעבדות. חשש זה קרם עור וגידים בימים אלו, מכיוון שבצפון דקוטה נמצאו צמחים המכילים שתי הגנות שונות מפני קוטלי עשבים. הצמחים המהונדסים המקוריים כוללים בתוכם הגנה אחת בלבד. המסקנה הברורה היא שהצמחים הצליחו לתנות אהבהבים (בשידור רחוק) אחד עם השני בטבע, ותוצר ההכלאה היה צמח שמכיל גנים מהונדסים שהגיעו משני הוריו. הצמח הזה מוגן משני סוגים שונים של קוטלי עשבים. לא נורא. אבל תרחיש האימים, כאמור, הוא זה בו הצמחים ניחנים בתכונה שעלולה להזיק לבני-האדם או לשרשרת האקולוגית – ועתה הם גם מסוגלים להעביר אותה לכל יתר קרובי המשפחה שלהם באזור. הקהילה המדעית הצליחה לגלות את הצמחים הנמלטים רק בחודש האחרון, אך קיימות עדויות כי בני-עלה אלו משגשגים בטבע כבר כמה דורות, והם גדלים לצידי הכבישים וליד תחנות דלק, במרחק רב מכל שדה חקלאי. הג'יני, מסתבר, כבר פרץ מן הבקבוק. עכשיו צריך רק לתהות איזה עוד שדים מסתתרים בתוך המיכל. בנקודה זו אני חייב לתהות: האם כדאי באמת להשתמש בצמחים מהונדסים גנטית, בהתחשב בסכנות המלוות את השימוש בהם? והתשובה, לצערי, חיובית. על מנת להאכיל אוכלוסיה הולכת וגדלה של בני-אדם בארצות המתפתחות והמפותחות, יש צורך בצמחים יעילים יותר וחסונים יותר. תופעת המידבור הולכת ומתפשטת, וההתחממות הגלובלית תביא לשינויים קיצוניים באקלים שישפיעו במיוחד על הצמחים. המחסור במים הוגדר כבר כאחת הסכנות הגדולות ביותר אתן נצטרך להתמודד בעשורים הקרובים. אנו זקוקים נואשות לצמחים מהונדסים גנטית, שיוכלו לצמוח ולשגשג בסביבות גידול קשות, תחת השקיה מינימלית. צמחים מסוג זה יוצרו כבר בטכניון ובמוסדות אקדמיים אחרים מסביב לעולם, ומחקרים אלו מתחילים לשאת פרי, במלוא מובן המילה. האם הם יימלטו אל הפרא? כן, בוודאות. אבל הם גם עשויים להיות המפתח שיישא את המין האנושי אל המאה הבאה. התשואה, במקרה זה לפחות, גדולה מהסיכון. זאת, כמובן, עד שנשמע את התחנונים מתחת לחלון הבית – "feed me, feed me!" מהסרט חנות קטנה ומטריפה. (אני מזהיר מראש שהצפייה בסרטון עשתה לי סיוטים קשים כילד)">