אורח חיים נייח (sedentary ) נחשב לאחת המגיפות של תקופתנו, בד בבד עם ההשמנה. אורח חיים מזיק זה מאפיין נשים וגברים כאחת. מן הספרות המדעית עולה, כי רק מיעוט מכלל הנשים והגברים עוסק באורח סדיר בפעילות גופנית בשעות הפנאי. שיעור הנשים העוסקות בפעילות גופנית נמוך לעומת שיעור הגברים, בקרב האוכלוסייה הכללית ובקרב חולי לב כאחת.


על-פי נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה )סקר הרגלי קריאה, בילוי וספורט שנערך בראשית 1999 ופורסם ב 2003- ( אין הבדל בין המינים באוכלוסייה הישראלית.52.0% מהנשים לעומת 52.7% מהגברים בגיל 14 ומעלה עסקו בספורט לפחות פעם אחת בשנה שקדמה לסקר. כרבע מכלל הנשים והגברים בגיל 35 ומעלה עסקו באורח סדיר בהליכה/ ריצה. אין בסקר זה נתונים מדויקים על כלל העוסקים בפעילות גופנית באורח סדיר.


על-פי נתוני סקר בריאות לאומי שנערך בשנת 2003 על-ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, במסגרת פרויקט של ארגון הבריאות העולמי, 30% מהנשים בישראל )לעומת 34.5% מהגברים( עוסקות בפעילות גופנית בשעות הפנאי 3 פעמים או יותר בשבוע, לפחות 20 דקות בכל פעם. שיעור העוסקות בפעילות גופנית סדירה עולה ככל שהגיל גבוה יותר )בקרב בנות 55 ומעלה: 34% מכלל הנשים, 40% מבין היהודיות(. מדובר בשיעורים נמוכים − על-פי אמות המידה שהיו נהוגות בעבר, ועל אחת כמה וכמה על-פי אמות המידה המקובלות כיום, אשר יפורטו בהמשך.


הסיכון הכלילי

גורמי סיכון ומניעה
מספר רב של מחקרים אפידמיולוגיים הראה, כי אורח חיים נייח הוא גורם סיכון למחלת לב כלילית הן בקרב נשים והן בקרב גברים, בעוד שפעילות גופנית מתונה היא בעלת השפעה מגינה )מדובר בעיקר בפעילות גופנית בשעות הפנאי(. בקרב העוסקים בפעילות גופנית מתונה נצפתה הפחתת הסיכון למחלת לב כלילית עד כדי 50% לעומת הנייחים, בקרב נשים לא פחות מאשר בקרב גברים. רובם המכריע של המחקרים בנושא זה נערך בקרב גברים. המחקרים החשובים שנערכו בקרב נשים יוצגו להלן:


Women's Health Initiative( WHI • (: נכללו בו 73,743 נשים לאחר חֶדלון-אורח, בגיל 50 עד 79 שנים. בקרב אלה שנהגו ללכת במשך 30 דקות 5 פעמים בשבוע נצפתה הפחתה בשיעור 30% בסיכון לאירועי לב וכלי דם במשך 3.2 שנות מעקב, גם לאחר תיקנון לגורמי הסיכון. התועלת שהביאה הפעילות הגופנית הייתה רבה יותר בקרב אלה שנהגו ללכת מהר לעומת אלה שהלכו לאט.


• סקר בריאות האחיות בארצות-הברית: 8 שנות מעקב אחר 72,448 נשים בגיל הביניים. בקרב אלה שנהגו ללכת הליכה נמרצת במשך 3 שעות בשבוע או עסקו בפעילות נמרצת יותר במשך שעה וחצי בשבוע, נצפתה הפחתה בשיעור 30% עד 40% בסיכון לאירועים כליליים, גם לאחר תיקנון סטטיסטי למדד מסת הגוף ) .)BMIבסקר זה נצפתה גם הפחתה בשיעור ההיארעות של סוכרת שאינה תלויה באינסולין ושל השמנה בקרב הפעילות לעומת הנייחות. במחקר אחר שנערך באותה מסגרת נמצא יחס הפוך בין עיסוק בפעילות גופנית להיארעות שבץ מוחי איסכמי.


• סקר בריאות נשים ) WHS (: מעקב במשך 7 שנים אחר קרוב ל 40,000- נשים בריאות בגיל הביניים, בעלות מקצועות בריאות. הליכה במשך שעה או יותר בשבוע הפחיתה את הסיכון הכלילי ב 50%- .


• מעקב במשך 30 שנה אחר 1564 בוגרות האוניברסיטה של פנסילבניה: נצפתה הפחתה בשיעור 33% בסיכון להיארעות מחלת לב וכלי דם, בקרב אלה שנהגו ללכת קילומטר אחד או יותר ביום לעומת אלה שהלכו פחות מ 400- מטר ליום.



השפעותיה המיטיבות של הפעילות הגופנית
מייחסים את השפעתה המגנה של הפעילות הגופנית בעיקר להשפעתה על גורמי הסיכון.הוכח, כי פעילות גופנית מתונה בשעות הפנאי היא בעלת השפעה מיטיבה על כל גורמי הסיכון הכליליים, הן בקרב נשים והן בקרב גברים:


• שיפור פרופיל השומנים )הפחתת רמות סך-הכולסטרול, ה- LDL והטריגליצרידים ועלייה ברמת ה- .)HDL

• הפחתת ערכי לחץ-הדם, הסיסטולי והדיאסטולי.

• הפחתת משקל.

• שיפור בחילוף החומרים של הסוכרים והאינסולין.

• שיפור הכושר הגופני.

• הפחתת תהליכי דלקת )הפחתה ברמת .)CRP

• הפחתת הנטייה לקרישיות )הפחתת רמת הפיברינוגן והצמדת טסיות הדם, שיפור בפעילות הפיברינוליטית(.

• שיפור תפקוד האנדותל.


עד כה תועדו שלוש ההשפעות האחרונות ברשימה דלעיל רק על גברים, אך סביר להניח שהן קיימות גם בקרב נשים. השפעתה המיטיבה של הפעילות הגופנית תועדה גם בקרב נשים קשישות. בקבוצת גיל זו, שימור היכולת התפקודית היום-יומית הוא בעל חשיבות מיוחדת. מן האמור לעיל עולה מסקנה חד-משמעית לכלל הנשים בכל הגילים: להתחיל לעסוק בפעילות גופנית סדירה, אם טרם עשו זאת.


איזוהי הפעילות הגופנית המומלצת לנשים?

בנושא זה יש להזכיר 4 תחומים משמעותיים:


• סוג הפעילות: הפעילות המומלצת היא אירובית בעיקרה, דוגמת הליכה או שחייה. בשנים האחרונות גברה הנטייה לשלב בתרגול האירובי גם אימון התנגדות. הוכח, כי גם לסוג פעילות זה השפעה מיטיבה על גורמי הסיכון. חשיבותו המיוחדת ביחס לנשים היא בשיפור תפקוד שרירי השלד, וייתכן שגם בסיוע למניעתם של שברים אוסטאופורוטיים, שנשים רגישות להם יותר מגברים. אצל נשים קשישות חשוב לשלב גם תרגול המכוון לשמירה על יציבות התנוחה ועל שיווי המשקל.


• עצימות: על בסיס עדויות מדעיות רבות, הפעילות המומלצת היא בעצימות מתונה, דוגמת הליכה. אומנם הוכח, כי תועלתה של הליכה נמרצת רבה מזו של הליכה איטית יותר ורמת בטיחותה טובה, אך הדעה המקובלת היום היא שמאמצים גופניים קשים לא זו בלבד שאינם מקנים יתרון, אלא עלולים אף להיות כרוכים בסיכון. יתרון נוסף לפעילות המתונה הוא בכך, שהיא "ידידותית" יותר לנשים שכושרן הגופני נמוך יחסית, והיא עשויה לשפר את ההניעה )מוטיבציה( וההיענות, ולהגדיל את סיכויי ההצלחה להטמיע את הפעילות הגופנית כחלק בלתי נפרד מאורח החיים )שינוי מהותי מאוד בחייהן של נשים רבות!(.


• תדירות: בעבר נטו להסתפק ב 3- פעמים בשבוע )המינימום ההכרחי(, אך כיום מומלץ לעסוק בפעילות גופנית ברוב ימי השבוע ) 5 או יותר(, ועדיף בכל הימים.


• משך הפעילות: בנושא זה קיימות שתי המלצות, מנוגדות לכאורה: ) 1( 30 דקות −על-פי המלצת המרכז לבקרת מחלות בארצות-הברית והאיגוד האמריקאי לרפואת ספורט. ) 2( 60 דקות − משך הזמן הדרוש להשגת מיטב התועלת, על-פי המלצת המכון לרפואה. ההמלצה הראשונה עדיפה מכמה סיבות:

• קיימת עדות מדעית מוצקה ביחס לתועלת משמעותית הניתנת למדידה, מפעילות גופנית במשך 30 דקות. ההמלצה השנייה מתעלמת מכך.

• משך הזמן הקצר יחסית יש בו כדי להקל על השתלבותם במעגל הפעילות של נשים)וגברים( שכושרם הגופני ירוד, שאורח חייהם נייח או שמצבם הרפואי מגביל את יכולת פעילותם. ההמלצה השנייה אינה נותנת מענה לצורכיהם של אנשים אלה, ועלולה להכשיל את הצטרפותם לחוג הפעילים.
•
מחברי ההמלצה הראשונה אינם מתעלמים מן העובדה שהארכת משך הפעילות עשויה להביא תועלת נוספת בהגנה מפני מחלת לב וכלי דם, אם וכאשר הדבר יהיה אפשרי − כך שלמעשה אין סתירה בין שתי ההמלצות.


על-אף האמור לעיל, גוברת והולכת הנטייה לאפשר גישה גמישה במקרה הצורך, ולהתייחס בחיוב לפעילות לסירוגין לפרקי זמן קצרים )לדוגמה: 10 דקות(, המשולבת בתוך סדר יומם העמוס של נשים )וגברים( רבים. הדגש הוא על אורח חיים פעיל הכולל הליכה/עלייה במדרגות בכל הזדמנות. וזאת, על מנת לסייע לאנשים רבים ככל האפשר להמשיך במסגרת הפעילות ולא להתייאש ולפרוש.


כל האמור לעיל מדגיש ומחזק את הצורך בשינוי גישתה של המערכת הרפואית בנושא הפנייתן של נשים )ובמיוחד קשישות( לתוכנית שיקום לב, בעקבות אירוע כלילי/טיפול פולשני.




כל הזכויות שמורות למחבר

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.