הכירו את מרלו, אחת ממובילות הדעה המפורסמות בקהילת הטרשת הנפוצה. מוזיקאית אמריקאית שחיה בלונדון, מנהלת בחברת האופנה דונה קארן, כותבת שירה ופרוזה וחיה עם טרשת נפוצה. בחורף האחרון יצא ספרה האוטוביוגרפי Awkward Bitch: My Life with MS (בתרגום חופשי: כלבה מגושמת, חיי עם הטרשת הנפוצה). מרלו אובחנה בשנת 2004, בגיל 32, אחרי כשנה של סימפטומים שהחלו באובדן תחושה בבוהן, אותו ייחסה לנעלי העקב שנהגה לנעול. היא החליטה להמשיך בחייה למרות הטרשת: לעבוד בתעשיית האופנה, להתגורר בלונדון ולהיעזר בשירותי הרפואה הבריטיים למרות הפצרותיהם של בני משפחתה שתחזור לניו יורק, לנגן וגם להמשיך לנעול נעלי עקב. ערוץ היו-טיוב שלה, בו היא מתעדת את הטיפול בטיסברי ואת חייה עם המחלה הוא אחד מהפופולאריים בז'אנר, בזכות הפתיחות והכנות של מרלו, הדיאלוג עם הצופים והעובדה שהיא לא מהססת לגעת גם בנושאים שנויים במחלוקת. ההשראה לרשומה זאת הגיעה מדיון באחד מפורומי הטרשת ברשת, אודות שתיית אלכוהול. מרלו מתייחסת לאלכוהול כאל נוזל מחמם, לא אידיאלי במיוחד לחולי טרשת נפוצה. מאז שהמחלה פרצה אצלה היא משתכרת מהר יותר ולכן, לדבריה, זול יותר לקחת אותה לדייט  אחת מאחיותיה של מרלו היא רופאה, שכועסת עליה על כך שהיא שותה לעתים, כי מלכתחילה הכבד שלה פועל שעות נוספות בגלל התרופות . אבל, אומרת מרלו, לאלכוהול יש גם תכונות מרגיעות ובנוסף, אין להמעיט בחשיבות של שמירה על שיגרת חיים. מי שחש צורך לצאת עם חברים ולשתות כמו כל אחד אחר, שיעשה את זה בלי להתחשב בגברת טרשת, היא אומרת, בתקווה שלא יחווה החרפה של המצב ביום שאחרי. מרלו מספרת על בילויים, בהם היא שתתה דרינק או שניים יותר מדי וביום שאחרי הסימפטומים שלה הורעו, אבל בפעמים אחרות, עם אותה כמות שתייה, היא הרגישה בסדר גמור למחרת. היא אישית לא חוותה התקף בעקבות שתייה. כידוע, לחץ הוא טריגר להתקף וכשהיא לחוצה, כוס אחת או שתיים מרגיעות אותה. זאת לא המלצה לשתות, היא מדגישה, אלא המלצה להרשות לעצמך להשתחרר בעיתות הצורך, להמשיך בשגרה או לצאת ממנה. צפו בוידאו המדובר: לראיון עם מרלו (באנגלית) לחצו