במהלך הגלישה היומית שלי בבלוגוספירה נתקלתי בבלוג של מריאן, אזוייזס. מריאן, יהודיה רפורמית וסבתא לנכדים המתגוררת בוירג'יניה שבדרום ארצות הברית, אובחנה מטורשת בסוף שנות ה-30 לחייה. לאחר שנים של טיפולי בטאסרון שלא עזרו לה היא החלה השנה טיפול בטיסברי, שבינתיים עוצר את ההתדרדרות. לפני שנתיים הצטרף למשפחה של מריאן ובעלה חבר חדש: מונטנה, כלב נחייה אותו קיבלה דרך עמותה מוירג'יניה, שמכשירה כלבי נחיה עבור אנשים בעלי מגבלויות. מה לכלבי נחיה ולטרשת נפוצה? כלבי נחיה לטרשת נפוצה מסייעים לבעליהם לשמור על שיווי משקל ויציבות. הם הולכים לצידם, עוזרים להם לא למעוד ונותנים כתף (או גב) למשענת. הם מרימים עבור בעליהם דברים קטנים שנופלים מהידיים, חשים כשהם עייפים ודוחקים בהם לשבת ולנוח, פותחים דלתות ולוחצים על כפתורים ומתגים ומסייעים להם להתיישב, לקום, לעלות ולרדת מהמיטה. לפני שמונטנה נכנס לחייה, מספרת מריאן, הקשר שלה עם קהילת הטרשת הוגבלה להיכרויות באינטרנט עם חולים מכל רחבי ארצות הברית. בעוד שחיי החברה הוירטאליים שלה שקקו, מהבית היא סירבה לצאת. למרות הפצרותיו של בעלה, היא לא רצה שאנשים יראו אותה במצבה. היא התביישה להיעזר בפומבי בהליכון או בקביים. היא לא רצתה לשמוע מחמאות בסגנון "את נראית טוב" או "את הולכת טוב יותר משהלכת בפעם האחרונה שנפגשנו", או "לאמא של חברה של הבת שלי יש טרת נפוצה". מריאן לא רצתה שירחמו עליה, לא רצתה להתמודד עם המבטים והעדיפה להסתגר בבית, עם הקהילה הוירטואלית. מונטנה וקהילת החולים סייעו לה לצאת מהבועה בה הסתגרה ולהיפתח מחדש לעולם. היא הצטרפה לקבוצת יוגה, שחברים רבים בה חולי טרשת בעצמם, הכירה בבית הכנסת חולה נוספת והתחברה איתה. במרכז הרפואי בו היא מקבלת את עירויי הטייסברי היא מצאה חברים חדשים ושותפים לדרך. היא יוצאת לטייל ברחבי מזרח ארצות הברית, תומכת בבעלה שחולה בסרטן, ונתמכת על ידי החבר הטוב ביותר שיכול להיות לאדם.