כולן הגיעו עם נעלים ומים!!! צעדנו אל עץ החרוב הגדול, תחתיו נפגשנו בפעמים הקודמות. מעגל האבנים חיכה לנו שלם..
שילבנו ידיים והקשבנו .מבעד לשקט נשמעו קריאות עורבים.
רחל חייכה ואמרה: "ירד גשם.."דלית אמרה :" יקרה משהו רע..(מסתכלת עלי) גם את חושבת?"..

(פוסט זה הוא פרק שלישי בסיפור המסע מוואדי א- שמאלי לאל מארוז'.
שני הפרקים הקודמים: "בצל החרוב" ו"מעבר הנהר" נמצאים ברשימת הפוסטים שהתפרסמו כאן)

אני אומרת שהיום נחזק את היכולת לבטוח ולהאמין שאפשר ממש להישען על הקבוצה.מזמינה את דלית למרכז ומבקשת ממנה לעצום עיניים ולהרפות את גופה. בדחיפות עדינות אנחנו מנענעות אותה בקלות קדימה ואחורה, לצדדים- היא מאוד נוקשה, לא בוטחת בנו שלא נפיל אותה. אני מבקשת שכולן יתקרבו, כדי שהתנועה תהיה קטנה יותר -ומנסות שוב.
אחר כך אנחנו מנסות עם באדרה- גם לבאדרה זה קשה.
אני מבקשת מהן להתחלק לשלשות ומדגימה בעיניים עצומות "השענות בוטחת" עם רחל ורז.
כולן צוחקות, מופתעות מגודל זווית הנטייה ומיכולתה של רחל ה"חלשה" להחזיק את משקל גופי.
כעת הן מבצעות את ההישענות בשלשות מדברות בהתרגשות תוך כדי.
אנחנו פורסות את המחצלת במרכז מעגל האבנים, ומוזגות מים.


אני מספרת את סיפור טעם החיים :" סערת ברקים עזה חלפה מעל בתי הכפר, גרמה לשריפת העצים והשדות המקיפים אותו ואילצה את בני הכפר לברוח לעבר המערה שבהר.."
אנחנו מקפלות מהר את המחצלת ואוספות את כל החפצים, עוברות את המשוכה המפרידה בין חלקת הזיתים לשביל העיזים ומתחילות ללכת במהירות לעבר הוואדי.
מתוך החורש מסתלסל עשן לבן, כמו בסיפור..
מצד אחד ניתן לראות את צמרת החרוב האדירה- משם באנו,ומצד שני את הוואדי היפה .

טבע נטו, לא רואים בתים.. ולא רואים אותנו...

אני מציעה שנתמקם ליד אלה סמיכה למרגלות סלע גדול, אבל באדרה חוששת מנחש שיסתתר בין ענפיה ומבקשת לעבור אל זית בעל גזע עבה המטיל צל נאה.
אני מבחינה בשמחה בסימן כריתה שנותר על הגזע, ומבקשת מהן לחפור איתי בור למרגלותיו.
אנחנו חופרות בידיים חשופות, באבנים ובמקלות בור רחב . האדמה קשה.
אני מצביעה על צמרת החרוב שנראית מרחוק ומזמינה אותן לאסוף מהשטח חומרים,מהן יצרו על שולי הבור מיצג המבטא את מה שאיבדנו בסופה, מה שהחמצנו והשארנו מאחור.
כמו בבניית המעגל מתחת לחרוב, הן אינן משוטטות, אלא מעדיפות לאסוף אבנים וענפים הנמצאים בקרבתן.
אני מניחה שזה מפחד הנחשים, או אולי זה דפוס פעולה שנרקם מול עיני.

בתום הזמן שהוקצב לבניית המיצגים אנחנו מתיישבות סביב הבור וכל אחת מציגה את עבודתה:

רחל: "לא שכחנו מה היה שם, אנחנו מסתכלים מרחוק.. בנינו מחדש את מה שהיה לנו שם..הנה השכונה שלי, הזיכרונות.. זה הבית שלי וזאת השכנה והנה העצים.. חפרתי גם באר ויש כאן רחבה בין הבתים- שם היינו נפגשים.."


רז: " עשיתי אותו דבר- הנה הבית שלי החדש ובו הילדים שלי ובעלי(צוחקת) אני שמחה בשכנים שלי ובכפר שלי.."
אני: "בואו נישאר קצת בחרוב. בכפר שהיינו חייבים לעזוב בגלל הסופה- מה השארנו שם?"

דלית: " כולנו עברנו אותו דבר, מה יש לדבר?
בניתי בית, זרעתי את האדמה ואיבדתי הכול."
מירה: " נטעתי ולא קטפתי את הפירות.. הייתי רוצה לאסוף אותם ולמכור.. הנה העץ שלי שנותן צל, אבל אין לו פירות ואני רואה שגם לשכנות שלי אין."
(כולן צוחקות במבוכה). באדרה זזה באי נוחות.
"לא נוח לך היום אה, באדרה" אני אומרת . "לא" היא אומרת, "אני לא מוצאת לי מקום טוב."
הפסקה, מוציאות כיבוד ושתייה קרה.
אני חולטת תה ובנתיים משוחחת עם באדרה ונילי בצד. בתום ההפסקה אנחנו מחלקות את התה.

אני ממשיכה את הסיפור בדברי האנשים שברחו:
"איך לא חשבנו לשים חלק מהסלים במקום אחר.. כל הבתים והתירס נשרפו.. איך נסתדר..
מה יחשבו עלינו האנשים.. אולי יגידו שיש לנו מזל רע ויחששו להידבק מאיתנו.."
דלית נאנחת בקול ואני שואלת אותה מה קורה.
"כואבת לי הרגל" היא עונה "ואני עייפה - לא ישנתי כמה ימים."
אני: "למה לא ישנת, מה הפריע לך?"
דלית: "אני דואגת מהמצב.. יש הרבה בלאגן, הטלויזיה פועלת כל היום ואני מסתכלת. הבן שלי מתגייס עוד מעט ואני דואגת- מה יהיה?
אני רואה את החדשות ודואגת כל הזמן, או שאני רואה את תכניות הבישול. הילדים שלי אומרים לי: אימא, תבשלי לנו את זה ותכיני לנו את זה - אבל אני רק מסתכלת ולא מכינה "
אני: "זה הבן הגדול שמתגייס?"
דלית: "כן, הוא הגדול. יש לי חמישה ילדים, נשארו שני הצעירים בבית. הקטן, בן עשר עושה כל היום בלאגן בבית הספר, מרביץ לאח שלו וניסה כבר כמה פעמים להתאבד.הלכתי לפסיכיאטר והוא אבחן שיש לילד הפרעת קשב, אבל אני לא נותנת לו את התרופה כי אני פוחדת..
הילד הזה נולד בזמן שבעלי פוטר מהעבודה וישב בבית בלי פרנסה.זה היה זמן לחוץ ולא נתתי לו אהבה כמו שנתתי לאחים שלו. הוא היה בוכה ואני הסתגרתי בחדר ולא טיפלתי בו טוב. הייתי בדיכאון וניסיתי גם אני להתאבד."
רחל: " למה את לא נותנת לו את הטיפול? "
דלית: " אני בעצמי לוקחת כל כך הרבה תרופות ואני לא רוצה שיהיה כמוני. אומרים שהתרופה הזאת דופקת את המוח ואני לא רוצה לתת.. הנה הרופא שלנו מטלפן כבר כמה פעמים ומנסה לשכנע אותי ואני לא יודעת... פעם הוא היה ראשון בכיתה והיום הוא ירד מאוד בלימודים"
רחל: "אני נותנת לבת שלי כל יום שתי תרופות שלא יהיו לה פרכוסים. אם צריך אז צריך- לא?"

אני: "דיברנו על שמועות וסטיגמות שמנהלות אותנו. כנראה שמשפחות עושות הפרדה בין מחלות כמו אפילפסיה שבה חולה הבת שלך לבין הפרעת קשב- למרות ששתיהן מסכנות את החיים. -דלית, איך המצב של הילד הצעיר משפיע עלייך?"
דלית: " הוא כל הזמן איתי כי הוא פוחד להישאר לבד. אפילו ישן איתי בלילה. פעם נסענו באוטו והוא רץ אחרינו יחף ובכה וצעק. הוא לא הסכים להישאר בבית למרות שיש שם הרבה אנשים."
אני: "רז, גם לך יש ילדים עם הפרעות קשב, איך זה אצלכם?"
רז: "אצלנו דווקא הילד הכי שובב לא אובחן עם הפרעות קשב. הילד השקט יותר אובחן ואני נותנת לו תרופה. זה טוב מאוד והוא מבסוט בבית הספר ובבית. הרופא אמר לי לתת ואני רוצה שלילדים שלי יהיה טוב- אז נתתי בביטחון מלא"
אני: "דלית, מה את צריכה כדי שתוכלי להחליט?"
דלית: " אני לא יודעת מספיק, אני מפחדת.."
אני: "האם יעזור לך לדעת מה זה הפרעת קשב? אולי יעזור לך לדעת איך מרגיש מישהו שיש לו הפרעת קשב ואיך פועלת התרופה?"
דלית: "כן, אני רוצה לדעת."
באדרה, נילי ואני מסבירות עם אבנים ועלים את מנגנון קליטת הדופמין.
כולן שותקות, מירה אומרת שהיא צריכה ללכת לרופא.
אנחנו מתבוננות עוד רגע במיצגים הפזורים על קרקעית הבור ועל חיפושית שזוחלת בינהם.. מעיפות עוד מבט בוואדי, אוספות את הדברים והולכות יחד בשתיקה בחזרה .
בדרך, רז קוטפת עלי גפן צעירים ומספרת איך היא ממלאת אותם בעגבניות ואורז.היא נכנסת למטע ועוברת ליד החרוב.
היתר צועדות ומשוחחות בינהן, קוטפות עוד זוטה ומרווה.
ליד המכוניות אנחנו נפרדות.



רוצים לעזור ?
לא מזמן השקנו את תוכנת גיוס הכספים המקוון שלנו, שתאפשר לתרום לכתף חמה בכל חיפוש שתבצעו.
זה חינם, זה כייפי, זה בטוח וזה קל מאוד לשימוש – רוצה לנסות? צריך רק להקליק על הלינק שלמטה!
החיפוש שלנו "כתף חמה" מופעל על ידי Neto, Google, Bing or Yahoo כך שתקבלו את תוצאות החיפוש האמינות להן הורגלתם,
ובנוסף כל חיפוש יוצר תרומה של כמה אגורות מפרסומות (ללא עלות לכם), שמצטברות מהר לסכומים משמעותיים, איתם נוכל להרחיב את רמת הסיוע למשפחות הנשים עליהן קראת זה עתה ,או לעזור לעוד משפחות.
מדובר בלחיצה פשוטה בשבילך וברכה גדולה בשבילנו
ללמוד עוד או להצטרף, העתיקו את הקישור והדביקו לדפדפן שלכם:
http://katefchama12345.wesearch.co.il/JoinUs.aspx
תודה רבה ושנהיה בריאים !