בניגוד לאפקט הפלצבו הידוע, בו יש תגובה חיובית לתרופה גם אם אין בה המרכיב הטיפולי הפעיל. ישנו אפקט הנוצבו – "nocebo effect" . אפקט הנוצבו מתאר, בין היתר, מצב בו קיימות תופעות לוואי לחומר ללא מרכיבים פעילים. אפקט הנוצבו מביא לתופעות לא ספציפיות שאינן ברורות ולרוב הרופאים אינם יודעים כיצד להתמודד עימן. תופעות אלו מביאות לפגיעה במחקרים קליניים ויכולים להוריד את ההיענות המטופלים לטיפול התרופתי. בטרשת נפוצה, הטיפולים הקיימים מחייבים היענות והתמדה מצד הטיפולים. אך עם זאת אין הדבר תמיד כך, העדויות מראות שתופעות לוואי הן הסיבה השכיחה ביותר שבגללה מפסיקים המטופלים את הטיפול. חקירת אפקט הנוצבו עוזרת לפתח אסטרטגיות בכדי לצמצם את השפעתו והפחתת תופעות הלוואי. אחת הדרכים לבחון את אפקט הנוצבו היא לחקור את תופעות הלוואי המתרחשות בניסויים בקרב קבוצת הפלצבו. בניסויים המערבים קבוצת פלצבו, קבוצה המקבלת תרופת-דמה עם חומר שאינו פעיל, אין מצפים לשיפור בסימפטומים, אך גם אין מצפים לראות תופעות לוואי. תופעות לוואי הנצפות בקבוצת הפלאצבו, ניתן לייחס אותן לאפקט הנוצבו. באחד המחקרים שבחנו זאת בטרשת נפוצה באמצעות מטה-אנליזה של 100 ניסויים שנערכו ב- 20 השנים האחרונות. ראשית מצאו כי אפקט הנוצבו גדל ומחמיר לאורך 20 השנים האחרונות. עוד ראו כי אפקט הנוצבו נפוץ יותר בניסויים שבחנו תרופות לטרשת נפוצה (74.4% דיווחו על תופעות לוואי לפלצבו) בהשוואה לניסויים שבחנו תרופות לטיפול בסימפטומים ספציפיים בלבד (25.3%). עוד מצאו שתגובת הנוצבו חמורה יותר בניסויים שלב 2 (ניסויים ראשוניים) לעומת ניסויים שלב 3 (ניסויים מתקדמים) וכי תגובת הנוצבו תלויה בתדירות קבלת הטיפול. הממצאים מראים ומחזקים עד כמה חשובה התפיסה של המטופל את הטיפול אותו הוא מקבל. אפקט הנוצבו שנראה במחקרים, גדול יותר בקרב התרופות לטרשת נפוצה לעומת התרופות הסימפטומטיות מכיוון שהתרופות לטרשת הן לרוב חדשות ובשלב הניסוי אין עליהן מספיק ידע, לעומת תרופות סימפטומטיות (כמו הפחתת כאב, ספסטיות, דיכאון) אשר לרוב יעילותן ובטיחותן כבר ידועה ממחקרים אחרים שנערכו במחלות ומצבים אחרים. הידע והביטחון, הם אלה המביאים לפחות תופעות לוואי. אותו דבר נראה בשלבים השונים של הניסוי. בשלב 2 הראשוני והמוקדם קיימים יותר תופעות לוואי לעומת שלב 3 המתקדם (והאחרון לקראת אישורים ושיווק התרופה) אשר בו הנבדקים חשים ביטחון רב יותר בטיפול. על אף שאפקט הנוצבו אינו מובן במלואו ישנם מספר גורמים הידועים כמשפיעים עליו: ציפיות שליליות, ניסיון קודם והשפעות סביבתיות. בנוסף לאלו מצבים פסיכולוגים כגון: חרדה, נוירוטיות, סומטיזיציה, היפוכונדריה ודיכאון מהווים מצע המעודד את התפתחותן של תופעות לוואי לא ספציפיות. עד עתה הכרנו כי ציפיות חיוביות ואמונה ביעילות הטיפול יכולות להגביר את התגובה החיובית שלו. כעת אנו מכירים כי גם ההפך נכון. ציפיות שליליות, התמקדות בתופעות לוואי, פירוש לא נכון של מידע לגבי עצמי או לגבי הטיפול יכולים ומשפיעים לרעה על הטיפול. המחקר הצביע והוכיח שקיימות תופעות לוואי לפלצבו, לתרופת דמה שאינה מכילה חומר פעיל. אך מחקרים נוספים מראים שאותו אפקט יכול לפגוע ביעילותם של טיפולים אמיתיים. במידה והמטופל חושב/ מאמין / מצפה כי התרופה לא תשפיע או תגרום לו לתופעות לוואי, גובר הסיכוי שכך אכן יהיה.