בשנת 2000 הכתירו גופי הבריאות הבינלאומיים את ההשמנה בתואר "מגיפת המילניום". לכבוד מפוקפק זה זכתה ההשמנה בזכות ולא בחסד: שיעור האנשים השמנים נמצא בעלייה מתמדת, עד כדי ממדים של מגיפה כלל-עולמית. בארצות-הברית ובמדינות נוספות מגיע שיעור השמנים עד כדי שליש מהאוכלוסייה והנתונים מצביעים על כך, שההשמנה שכיחה בקרב הנשים )בעיקר מעל לגיל 45 ( יותר מאשר בקרב הגברים. המצב בישראל רחוק מלהשביע רצון, אך אינו חמור כמו בארצות-הברית. .

נתונים על נשים בגיל 21 ומעלה פורסמו בסקר בריאות לאומי בישראל,שנערך בשנת 2003 על-ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות, במסגרת פרויקט של ארגון הבריאות העולמי. משקל עודף )מדד מסת הגוף 25 >( נמצא ב 43.2%- מכלל הנשים, 40.9% מהיהודיות ו 60.2%- מהערביות. בגיל 55 ומעלה השיעורים היו גבוהים כדי 50% מהממוצע הכללי: 61.4% מהיהודיות לעומת 86.4% מהערביות. בחלוקה לשתי קבוצות על-פי אמות המידה המקובלות )ראה להלן(: 27.7% מכלל הנשים )כ 40%- מבנות 55 ומעלה( הן בעלות יתר-משקל, ו 15.5%- )כרבע מבנות 55 ומעלה( לוקות בהשמנה )מדד מסת הגוף 30 >(. הן בישראל והן בעולם בולטת תופעת ההשמנה בקרב ילדים ובני-נוער משני המינים, שאינה מבשרת טובות על עתידה הבריאותי של האוכלוסייה.


הרקע למגיפה: אורח-החיים הכולל הרגלים נלוזים דוגמת אכילת-יתר וחוסר פעילות גופנית. בילוי שעות רבות מול מסך הטלוויזיה וצג המחשב, כאשר הפעילות היחידה היא תנועות לעיסה, ההרגל להשתמש בכלי רכב ובמעלית, ושינוי המאזן התעסוקתי לטובת העיסוקים הנייחים, תורמים רבות להשמנה.


בסקר בריאות האחיות בארצות-הברית נמצא, שכל שעתיים נוספות ביום של צפייה בטלוויזיה היו קשורות לעליית שיעור ההשמנה ב 23%- , וכל שעתיים נוספות ביום של עבודה בישיבה היו קשורות לעליית שיעור ההשמנה ב 5%- .



מהן אמות-המידה שבאמצעותן נקבע מהי השמנה?


המדדים העיקריים שמקובל להיעזר בהם הם:


• מדד מסת הגוף ) Body Mass Index )BMI , המוגדר כמשקל )בק"ג( מחולק לגובה )במטרים( בריבוע. ערכים תקינים הם בין 18.50 ל 24.99- . טווח הערכים מ 25.00- עד 29.99 מוגדר כיתר-משקל, וערכים 30 ≥ מוגדרים כהשמנה. BMI <35 נחשב ל"השמנה חולנית" ) .)morbid obesity


• היקף המותניים, המצביע על השמנה המרוכזת בבטן )"מרכזית"(. ההגדרה: היקף מותניים מעל 88 ס"מ אצל אישה ומעל 102 ס"מ אצל גבר. השמנה מרכזית נחשבת ל"פיזור שומן גברי", להבדיל מפיזור שומן נשי המאופיין בהצטברות שומן היקפית, בעיקר בירכיים ובאגן. לאחר חֶדלון-האורח נוטות הנשים לפתח השמנה מרכזית.


• היחס בין היקף המותניים להיקף הירכיים ) Waist-Hip Ratio (. יחס מעל 0.8 נחשב
כמצביע על השמנה מרכזית.



הסיכון הכלילי
במספר רב של מחקרים הוכח, כי השמנה היא גורם סיכון למחלת לב וכלי דם, הן בקרב נשים והן בקרב גברים. תועד, כי יתר-משקל הגביר את הסיכון לאירועים כליליים פי אחד וחצי עד שלושה. המחקרים הגדולים ביותר שנעשו בקרב נשים היו סקר פרמינגהם וסקר בריאות האחיות בארצות-הברית. בראשון, יתר-משקל הגביר את הסיכון למחלת לב כלילית ביותר מכפליים, באורח בלתי-תלוי בגורמי הסיכון האחרים. בסקר בריאות האחיות נמצא קשר רציף בין מדד מסת הגוף לבין הסיכון לתחלואה ולתמותה ממחלת לב כלילית: במצב של יתר-משקל הסיכון הכלילי היה גדול כפליים, ואצל נשים שמנות − פי שלושה, לעומת נשים רזות. לאחר תיקנון סטטיסטי לגורמי הסיכון הכליליים האחרים פחתה עוצמתו של הקשר, אך הוא נשאר עדיין מובהק. לא בכל המחקרים שנערכו בקרב נשים נמצא קשר בין מדד מסת הגוף לבין הסיכון הכלילי.



קיים קשר הדוק בין השמנה )הן כללית והן מרכזית( לבין גורמי הסיכון החשובים האחרים, ובעיקר יתר-לחץ-דם, סוכרת שאינה תלויה באינסולין ופרופיל שומנים בלתי תקין. במצב של גורמי סיכון ומניעה השמנה מרכזית הקשר לגורמי הסיכון הנוספים חזק במיוחד בקרב נשים לא פחות )ואולי אף יותר( מאשר בקרב גברים. בספרות המדעית דווח, כי גם הסיכון להיארעות מחלת לב וכלי דם ותמותה גדול יותר במצב של השמנה מרכזית לעומת השמנה היקפית.



מניתוחים סטטיסטיים מתברר, כי הקשר בין השמנה לסיכון ללקות במחלת לב כלילית קיים, לפחות באופן חלקי )יש הטוענים: אך ורק(, בעטים של גורמי הסיכון האחרים. קיימת, אפוא, מחלוקת בשאלה: האם השמנה היא גורם סיכון בלתי-תלוי למחלת לב כלילית, או שהשפעתה נובעת אך ורק מהצטברות גורמי הסיכון הנוספים. משמעותה של שאלה זו אינה מוגבלת לתחום התיאורטי, ועשויות להיות לה השלכות מעשיות − טיפוליות: ההנחה כי השמנה איננה גורם סיכון בלתי-תלוי בהשפעתם של הגורמים האחרים עלולה להביא לכלל מסקנה, שהגישה הטיפולית חייבת להתמקד בגורמי הסיכון הנוספים ולא בהשמנה עצמה.



חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא בעובדה, כי עד כה טרם נמצאה עדות ישירה שהפחתת משקל )או הפחתת השמנה מרכזית( לכשעצמה מפחיתה את הסיכון ללקות במחלת לב וכלי דם. מנגד ניתן לטעון, כי גם אם אין להשמנה השפעה בלתי-תלויה מבחינה סטטיסטית, לית מאן דפליג שהיא מעודדת את התהוותם של גורמי הסיכון האחרים, מחמירה אותם ומקשה מאוד על איזונם, בעוד, שירידה מתונה במשקל )כ 10%- ( משפרת מאוד את איזונם של גורמי הסיכון. כמו-כן, "מזמינה" ההשמנה שורה ארוכה של בעיות בריאות נוספות דוגמת אבני מרה, שינויים ניווניים במפרקים ובעמוד השדרה, אי-ספיקה ורידית ודום נשימה בשינה )גורם סיכון כלילי בפני עצמו!(. כך, השפעתה השלילית של ההשמנה על מצב הבריאות הכללי, על התפקוד הגופני והנפשי-חברתי ועל איכות החיים חורגת מבעיית הלב. "


השורה התחתונה", אפוא, היא שיש להתמקד גם בטיפול בהשמנה עצמה וגם בטיפול בגורמי הסיכון הנוספים.



כיצד מטפלים בהשמנה?
הנוסחה המקובלת היא הקפדה על איזון נכון בין ההכנסה לבין ההוצאה, במובן הקלורי של המילה. בניגוד להתחשבנות עם הבנק, כאן נשלם ריבית חריגה אם ההכנסה תעלה על ההוצאה. בעוד, שאם נקפיד על איזון נכון בין הוצאת קלוריות מגופנו לבין הכנסתן אליו, נזכה לקבל בונוסים בכל התחומים. גלוי לעין, שהשגת המטרה אינה פשוטה כלל ועיקר ומחייבת שינוי התנהגותי מעמיק לטווח ארוך. החלטה נחושה של הפרט לעלות על מסלול הפחתת המשקל חייבת להיות מלווה בתמיכה, עידוד וליווי מצד רופאים, בעלי מקצועות בריאות אחרים, בני המשפחה וכל מקור תמיכה אפשרי. סיוע פסיכולוגי-התנהגותי לשינוי דפוסי האכילה – רצוי מאוד. מומלץ להציב יעדים מציאותיים שניתן לעמוד בהם לאורך זמן: הפחתת משקל מתונה והדרגתית אך מתמשכת; הרכב תזונתי דל-קלוריות, אך מתון ו"ידידותי" ולא "רצחני" ומותאם להעדפות הפרטניות, שניתן יהיה להתמיד בו מבלי "להישבר"; פעילות גופנית מתונה, תוך התחשבות במכלול הבעיות הרפואיות ובהעדפות הפרט. הנחיות לפעילות גופנית לבריאים ולחולי לב פורסמו על-ידי ההסתדרות הרפואית בישראל.



הגופים המקצועיים ממליצים על פעילות גופנית מתונה, דוגמת הליכה, במשך רוב ימי השבוע )ורצוי בכל יום(. גוף מקצועי אחד ממליץ על 30 דקות ביום ) 150 דקות בשבוע(, ואחר לעומתו ממליץ על 60 דקות ביום ) 300 דקות בשבוע(. אם נתחשב בכך שמרבית השמנות )כמוהן כשמנים( אינן ששות אלי ספורט וכושרן הגופני נמוך, ההמלצה הראשונה נראית סבירה יותר, לפחות בשלבים ההתחלתיים. רצוי מאוד להאריך בהדרגה את משך הפעילות הגופנית, במידת האפשר, אף מעבר לשעה ביום. מומלץ שהפעילות תהיה בעצימות מתונה, אם כי הוכח שפעילות נמרצת יותר מביאה להישגים גדולים יותר. הדגש הוא, כאמור, על האיזון שבין הפעילות הגופנית לתזונה, המשלימות זו את זו: ככל שמתקשים יותר בשמירה על תזונה דלת- קלוריות, כך נדרשת הקפדה רבה יותר בנושא הפעילות הגופנית, ולהפך.


עדות מדעית לתרומתה החשובה של הפעילות הגופנית לבריאות השמנים נמצאה במחקרים שהראו, כי סך-התמותה והתמותה ממחלת לב כלילית נמוכות כדי מחצית בשמנים בעלי כושר גופני בינוני ומעלה לעומת רזים בעלי כושר גופני ירוד.



קיימת תמימות דעים, ששותפים לה גם הספקנים ביחס לחשיבותה של הירידה במשקל כשלעצמה וגם קטני האמונה לגבי היכולת להשיגה, שיש למנוע עלייה במשקל, וגם זו משימה הדורשת מאמץ לא קטן. עלייה וירידה מחזורית במשקל ) weight cycling ( נחשבת כתופעה בלתי רצויה. ישנם חוקרים הטוענים, כי היא גורם סיכון כלילי בפני עצמו, אך אין לכך ביסוס מדעי מספיק.


כל הזכויות שמורות למחבר

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, להקליט, לשדר, לקלוט ו/או לאכסן במאגר מידע בכל דרך ו/או אמצעי מכני, דיגיטלי, אופטי, מגנטי ו/או אחר – חלק כלשהו מן המידע ו/או המאמרים ו/או התמונות ו/או האיורים ו/או כל תוכן אחר שצורף ו/או נכלל באתר אינטרנט זה, בין אם לשימוש פנימי ו/או לשימוש מסחרי.