לתרום לזולת ללא כוונת רווח אישי הוא לא מעשה של יום יום. בעוד שמחנכים, מורים ומרצים תורמים מהשכלתם לתלמידים תמורת שכר זעום, מעטים הם התורמים לזולת מזמנם או מכספם ללא תמורה. כזה הוא האלטרואיסט, אדם שפוי, אשר כל רצונו הוא להיטיב עם האחר, החלש, החולה, או כל הזקוק לעזרה שאין ביכולתו לעזור לעצמו. תרומה ללא תמורה נעלה היא לכשעצמה ונעלה מכולם היא תרומה אלטרואיסטית של איבר כמו כליה (או אונת כבד), שאדם תורם נותן ללא תמורה לאדם אחר ומציל בכך את חייו.
בתרומת איבר כמו כליה (או אונת כבד), לא תמיד יש סיכונים לתורם. רופאים העוסקים בהשתלות מייעצים לבני משפחת החולה, למצוא תורם בתוך המשפחה לשם הצלת חייו.
האם הרופאים מייעצים לבן משפחה "עצת אחיתופל" לו היו יודעים שבעצם התרומה הם מסכנים את חיי התורם ? מעניין הדבר שיש מומחים הטוענים כי התורם מגופו מסכן את חייו, בניגוד למחקר שארך שנים רבות ופורסם ב The New England Journal of Medicine בעניין השתלת כליה "מן החי", ושרידות התורמים, שמסקנתו היא:
"אורך חיים לטווח-ארוך (שרידות) של תורמי כליות והסיכון ללקות באי-ספיקה כלייתית סופנית, שנמצאו תחת פיקוח, נמצאו דומים לשאר האוכלוסייה. אצל מרבית התורמים שהשתתפו במחקר, נמצא קצב סינון כלייתי תקין, הפרשת אלבומין נורמטיבית ואיכות חיים מצויינת."
אין לכותב שורות אלה, שום מטרה לעודד או לשלול תרומות אלטרואיסטיות, אולם התייחסות שלילית לתורמים ללא תמורה, ע"י הציבור, ע"י הרשות המחוקקת ועל ידי כמה מהנזקקים להשתלה – חולי כליות מסיבות שאינן מובנות, רק מפחיתה את המוטיבציה לתורמים אפשריים לתרום אלטרואיסטית, שהיא אפשרות, אמנם שולית, להציל חלק מהממתינים לכליה בהמתנה אין סופית לפיתרון מעשי יותר.
__________________________________
קישור למאמר ב NEJM - http://content.nejm.org/cgi/content/short/360/5/459