במשפחה שלי  יש סכרת. הרבה סכרת. לאמא שלי היתה סכרת, לסבתא שלי היתה סכרת,לשתי אחיות של אבי היתה סכרת ולאחותי יש סכרת גבולית. ומה איתי?

בכל פעם שרופא שואל אותי לגבי הנושא-מיד הוא טורח להשמיע אזהרות לגבי מידת הסיכון שיש לי בקשר למחלה זו.
"זה נמצא בגנים שלך" הוא אומר.
ובכן, אני בדרך כלל מחייכת ושותקת. לא כי אני לא מאמינה בכוחם של גנים (אני בהחלט משתדלת לשמור על תזונה דלת סוכר, מקפידה לעשות פעילות גופנית סדירה ומתמודדת עם מצבי לחץ דרך יוגה והרפייה )

אלא מה?

אני מסרבת בכל תוקף להכניס לתוך מערכת האמונות שיש לי על עצמי את העניין הזה של הסיכוי לחלות במחלה.


אני מעדיפה להאמין במה שמשרת אותי יותר- שיש לי שליטה על גופי, שהסביבה שאני מעניקה לו- תזונה,ספורט,נפש-הם שמשפיעים עלי ולא הגנים שלי.

בת יענה תגידו?
לא ולא. 
אני מבניה שהגנים שלי הם פוטנציאל אבל מי אמר שכל פוטנציאל חייב להתממש?

שיהייה שבוע נפלא ,שקט ומאוזן,

שושי