לחצת כאן, מונה, על יבלת כואבת, אני חושבת שאצלי זה לא אולי, זה ודאי!!
אני ילדה קטנה,אולי לא בגיל(22), אבל בהרגשה, איך אפשר לעמוד מול עולם מלא סכנות, מול עולם שאנשים בו לעיתים, אכזרים כ"כ?! העולם בחוץ כ"כ מסוכן, אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלי עם פסיכולוג שטיפל בי בעבר - אמר לי: ,את משדרת בשפת הגוף שלך את רצונך העז לשוב ולהיות עוברית"! וזה כ"כ נכון, להיות קטנה, נעלמת, לתפוש פחות נפח- פיזית, לדעת פחות, להרגיש פחות או לפחות להבין את הרגשות פחות, פחות כאב לב אמיתי, ובעיקר- לפחד פחות, העולם הזה עולם כ"כ מסוכן,
אני מפחדת!! ופחד בעיני, זה אחד ההרגשות הכי קשים!!
מפחדת- עד כדי כך שכמעט לא יוצאת החוצה, ואם כבר יוצאת - אז לצורך חיוני בלבד, לבושה בבגדים רחבים ולא מושכים, עם הטלפון הנייד אחוז בידי בחוזקה, ועיניים בולשות לכל עבר,
אני לא רוצה לגדול,
באמת שלא!!
אני רוצה לחזור להיות קטנה ולא מבינה,
אני חושבת שעד לפוסט של mona לא ידעתי את מה שעכשיו פתאום ברור לי- הפחד מנהל את חיי!!
לא רוצה להיות מובילה - רוצה להיות מובלת, לא רק שלא רוצה - לא יודעת להוביל,
אני רוצה שיגידו לי מה ואיך לעשות - אני לא יודעת לבד!!
אני רוצה שישמרו עליי!!
אני מרגישה שהגוף שלי - עקף אותי, הוא לא חיכה שאהיה בשלה לקבל את הסממנים הנשיים - זה בא לי מוקדם מדי, הייתי ילדה קטנה, ועד היום אני לא מוכנה ולא מרגישה בשלה לקבל את זה, לא רוצה!!!
להיות אישה בעיני, זה עלול להיות מושך- זה מסוכן, זה מפחיד,
אני זוכרת את יומולדת ה18 שלי - שהיה אחד הימים הנוראיים בחיי, אני ילדה בת 18 - יכולה לשבת בכלא אם פשעתי, אני א-ח-ר-א-י-ת למעשיי! אני יכולתי להיות אולי נשואה, כמו שמקובל במגזר הדתי ואוטוטו אמא לילד... אני יכולתי להיות חיילת ואם הייתי שייכת למין הזכרי אז יכולתי להחזיק נשק ביד, יכולתי (ואני לא) לעשות רשיון נהיגה, ולנהוג בכלי המשחית הזה ולהרוג אולי ,חלילה, משהו????!!!!!!!
יכולתי?? - לא באמת, בעיני, זה הזוי, 
אני לא שם, אני רוצה להיות ילדה קטנה, להשען על מי שילד אמור להשען,
אבל הטבע לא שאל אותי רשות וכפה עלי את גילי, גיל 22,
אבל אני לא באמת שם, אני לא!!!!
אני כנראה, מוזרה. אבל היום חשפתי סוד - אני רוצה להיות ילדונת לנצח....