אמש הותקפתי בכאב חזק בעיניים. פתאום.
העיניים היו לאדומות, העפעפיים התנפחו והתקשו להישאר פקוחים.
ניסיתי להילחם בתזזיתיות שתקפה אותי בעזרת קפה מרגיע.
בולמיה של אכילת פחמימות הכריעה.
עד אותו הרגע ניהלתי יום נורמטיבי, כמעט.
בגלל הכרוניקה של המיגרנה אני לא במעגל התעסוקה והיציאה מחוץ לבית מועטה יחסית.
 אז מה קרה?
באופן לא שקול התעלמתי מנורות האזהרה:
אתמול ליוויתי בן משפחה שזקוק לעזרה לביקור אצל הרופא.
כשנהגתי ברכב, אור היום הכאיב לי בעיניים, אוטומטית הורדתי את מסך השמש.
כשהמתנתי עם בן המשפחה בתור לרופא שלו, אמר לי בן המשפחה שהגבות שלי "מכווצות".
הוא הגדיל לעשות ושאל - "יש לך מיגרנה?".
בחזרה הביתה איבדתי את שלוותי וללא סיבה התגובות שלי לבן המשפחה היו עצבניות.
בתוך שעתיים "התהפכתי" מאדם שמסייע לאדם שזקוק לדממה וניתוק מהעולם.

* טוב שכתיבת הפוסט הזה מאירה את עיניי. מתברר לי עתה שזה לא היה התקף פתאומי *

כעת עלי לצמצם פעילות גם בבית. לשמר את הכאב בתחום הנסבל ולמנוע ממנו להסתער.
"הכל השליטה"... :(