היום יש לנו מפגש משפחתי.
איזה כיף.....
אחרי כמה חודשים של התחמקויות הגיע אירוע שאין לי דרך להתחמק ממנו.

בפעם הקודמת שנפגשנו, אני ואבא שלי, הוא העיר לי שכדאי שארד במשקל. 
והרי אני אומרת את זה לעצמי בראש כל יום, כל ה-י-ו-ם... אז למה כשאני שומעת את זה ממישהו אחר זה מכאיב לי כמו סכין??

לקראת היום, משהו בגוף שלי נדרך.
הקליפה החיצונית שלי נעשתה עבה יותר, ואני נהייתי יותר ויותר אדישה.

הרי ברור לי כבר מ-מ-ז-מ-ן שאין סיכוי שאעמוד בציפיות שלהם ממני. אולי זאת בעיה בנתונים הגופניים המולדים שלי או בעיה בשליטה העצמית שלי... 
אבל עובדתית, לפני 10 שנים, כשהמערכת ההורמונלית שלי לא עמדה על שלה, הצלחתי להחזיק בתת משקל מפואר ולקבל את התישבוחות שלהם.
היום, זה מחזיק מעמד אולי עד המחזור הבא.
זה לא עובד.

בקיצור, כל הלילה חלמתי על המילים האלה שאני מצפה כבר לשמוע ממנו... 
ואני יודעת שגם אם לא יגיד דבר, אני אסתכל לו בעיניים ואשמע את ההערות שהוא בולע.

יאללה שיעבור כבר.