היום התעוררו בי געגועים מסוגים שונים...

הראשון הוא געגוע לבולימיה.
המחלה שלי.
המפלט שלי.
הכספת שאוגרת בתוכה את כל הסודות הכמוסים שלי ונותנת לי תחושת ביטחון.
כל כך התגעגעתי לעולם המקביל, שהוא לא חלק מהמציאות ובו הכל אפשרי!
הכל מותר!
אין ערכים ואין מוסר!

הגעגוע השני היה הפוך...
התגעגעתי לחיים שהיו לי לפני שהיא הגיעה.
לדברים שאהבתי לעשות והיום אני לא עושה -
בגלל הפחד ממנה...
לספונטניות ולקלילות שהייתה לי והיום לא אפשרית -
בגלל צל האימה שהיא מטילה עלי....
התגעגעתי לתחושת השליטה שהייתה לי על החיים שלי.
על האמון שהיה לי בעצמי.
ועל הגאווה שחשתי כאשר פעלתי לפי העקרונות והערכים שלי.

אני מתגעגעת ויודעת שגעגועים הם נחלת העבר.

ובעצם השאלה שעלי לשאול היא -
איך אני רוצה שהעתיד שלי יראה?
מה הייעוד שלי בעולם הזה ומה ארצה להשאיר אחרי?

נראה לי שאני יודעת את התשובה.