על המצבה שלי שיהיה כתוב "זוזו הצידה, אתם מסתירים את השמש" (:
06/03/17 11:34
1424 צפיות
הבלוג שלי די סודי כי אני לא רוצה שהמשפחה תדע, הם מקבלים קשה כל מה שקשור אלי, כל מה שקשור לסרטן, אסור לדבר על זה כי זה מדכא וכי למה ? אז המשפחה של לא יודעת על הבלוג עד הודעה חדש.
זו הפעם הראשונה שאני יוצאת מהארון בדרך כזו, אני והסרטן שלי במאוד סגורים בארון המיוחד שלנו ואין הרבה מקום בארון.
אני משתפת אתכם ובדרך כזו אני משתפת, מוציאה החוצה, מדברת על זה.
אני לא מדברת על זה ואני לא רואה פסיכולוג או משהו אחר כי חבל על כמות הטישו ועל הכתמים על ספה יש מצב שיאשפזו אותי על ייבוש ואנחנו לא רוצים שזה יקרה.
אם תרצו לשתף אותי אז אחלה, אני והסרטן שלי בעמדת שיתוף
אני הסרטן שלי רוב הזמן בבית עם הילדים שלי, בעצם לילדים שלי יש חיים, הם הולכים לבית הספר ולחוגים ולחברים והאבא שלהם... עזב ברגע שנעשה קשה ומסובך ולי קשה לדבר על זה.
הסרטן שלי גורם לי להרבה בעיות, יש לי גוש סרטני במוח והוא גורם לי שיבושים בתפקוד, התקפי אפלפתיה, משתק לי את צד ימין לסירוגין, יד אחת לפעמים, רגל לפעמים זה בא והולך שלא יהיה משעמם לי בחיים, לפעמים הראיה מטושטשת ולפעמים יש לי סחרחורות, אז בכלל מעניין.
אני עושה המון טעויות ורק להקליד את המילים זה אתגר וזה מצחיק, לחזור על כל מילה ואני קוראת ושוב אבל מן הסתם יהיו טעיות, לדבר איתי זה מצחיק, אני עושה טעויות וזה מצחיק, אני הופכת את זה למצחיק, הילדה שלי הכיתה א' וזה מצחיק שהיא מתקנת אותי, המילים הפוכים ויש ימים שאני מעדיפה לא לפתוח את הפה כי כלום לא הגיוני אבל הילדים צוחקים ועדיף כי ככה החיים מצחיקים ולא הכל טרגדי אבל בפנים הבכי זורם זורם וזורם... ממש כיף, אושר ושמחה.
הומור שחור גורם לאנשים מסויימים לחייך או אפילו לצחוק, חלק פשוט מכעיס אבל כמה אפשא להתעלם מהסרטן. פעם חשבתי להצחיק את אמא שלי ואמא שלי בכתה שעות כי בחרנו פרחים לשולחן החג וקנינו פרחים מבד / פלסטיק ממש יפים {אני לא אוהבת שפרחים מתים) ואמרתי לה היא יכולה לשמור אותה לקבר ובאמת אמרתי את זה בצחוק (אני מניחה שגם חלק מכם לא יבינו)...
אני והבת הגדולה שלי יותר זורמת בקטע הזה, דיברנו על ההורים שלי קונים לי כל כך הרבה ויטמינים וחלק מהם עולים כל כך הרבה כסף וביקשתי כשאני ימות שיזרקו את הכל לקבר ואולי אולי זה יעזור והיא שהיא כל כך רצינית ואחראית צחקה והסכימה...
אני מקווה שיותר מדי מידע לא משעמם אתכם והלוואי שיכולתי לשעמם יותר אבל אני מאמינה שאני לא מעניינת אף אחד גם ככה.
נראה ביי ביינתיים.
זו הפעם הראשונה שאני יוצאת מהארון בדרך כזו, אני והסרטן שלי במאוד סגורים בארון המיוחד שלנו ואין הרבה מקום בארון.
אני משתפת אתכם ובדרך כזו אני משתפת, מוציאה החוצה, מדברת על זה.
אני לא מדברת על זה ואני לא רואה פסיכולוג או משהו אחר כי חבל על כמות הטישו ועל הכתמים על ספה יש מצב שיאשפזו אותי על ייבוש ואנחנו לא רוצים שזה יקרה.
אם תרצו לשתף אותי אז אחלה, אני והסרטן שלי בעמדת שיתוף
אני הסרטן שלי רוב הזמן בבית עם הילדים שלי, בעצם לילדים שלי יש חיים, הם הולכים לבית הספר ולחוגים ולחברים והאבא שלהם... עזב ברגע שנעשה קשה ומסובך ולי קשה לדבר על זה.
הסרטן שלי גורם לי להרבה בעיות, יש לי גוש סרטני במוח והוא גורם לי שיבושים בתפקוד, התקפי אפלפתיה, משתק לי את צד ימין לסירוגין, יד אחת לפעמים, רגל לפעמים זה בא והולך שלא יהיה משעמם לי בחיים, לפעמים הראיה מטושטשת ולפעמים יש לי סחרחורות, אז בכלל מעניין.
אני עושה המון טעויות ורק להקליד את המילים זה אתגר וזה מצחיק, לחזור על כל מילה ואני קוראת ושוב אבל מן הסתם יהיו טעיות, לדבר איתי זה מצחיק, אני עושה טעויות וזה מצחיק, אני הופכת את זה למצחיק, הילדה שלי הכיתה א' וזה מצחיק שהיא מתקנת אותי, המילים הפוכים ויש ימים שאני מעדיפה לא לפתוח את הפה כי כלום לא הגיוני אבל הילדים צוחקים ועדיף כי ככה החיים מצחיקים ולא הכל טרגדי אבל בפנים הבכי זורם זורם וזורם... ממש כיף, אושר ושמחה.
הומור שחור גורם לאנשים מסויימים לחייך או אפילו לצחוק, חלק פשוט מכעיס אבל כמה אפשא להתעלם מהסרטן. פעם חשבתי להצחיק את אמא שלי ואמא שלי בכתה שעות כי בחרנו פרחים לשולחן החג וקנינו פרחים מבד / פלסטיק ממש יפים {אני לא אוהבת שפרחים מתים) ואמרתי לה היא יכולה לשמור אותה לקבר ובאמת אמרתי את זה בצחוק (אני מניחה שגם חלק מכם לא יבינו)...
אני והבת הגדולה שלי יותר זורמת בקטע הזה, דיברנו על ההורים שלי קונים לי כל כך הרבה ויטמינים וחלק מהם עולים כל כך הרבה כסף וביקשתי כשאני ימות שיזרקו את הכל לקבר ואולי אולי זה יעזור והיא שהיא כל כך רצינית ואחראית צחקה והסכימה...
אני מקווה שיותר מדי מידע לא משעמם אתכם והלוואי שיכולתי לשעמם יותר אבל אני מאמינה שאני לא מעניינת אף אחד גם ככה.
נראה ביי ביינתיים.
שייקה1
נתחיל ברפואה שלימה ותזכי לניסים ונפלאות, שווה לך לבקש נס ובע"ה יתגשם...
עכשיו תגידי לי מאיפה הבאת את השטות הזו "אני מאמינה שאני לא מעניינת אף אחד גם ככה", אפתיע אותך שקראתי בשקיקה מרובה ועם השיחה שלך עם הבת, זה מדהים ולא מובן מאליו.
אגב כבר מתחילת הקריאה ועם הצצה למילה בכל שורה, הבנתי שזה יכול להיות וחייבים להכין טקסטים בתוספת למונולוג של העומד מולך והצגה זו תגרוף ותמלא את היכל התרבות מספר פעמים, יש כבר שם להצגה 'הסרטן שלי ולא שלך'.
אין ספק שבמדייה החברתית ההצגה לא תרד ותבעבע בתוך כל בית בישראל ויהיה זה שיחות היום שכן מותר לדבר עליהן ולא להסתירם.
גילוי נאות, אצלי זה בקטנה ולא משתף את הקרובים לי ביותר מלבד בודדים שומרי בקשה.
עם כל הכאב שהפכת אותו להומור מכל צבע, מעריץ ומצדיע לך!
yali
יקירה,
אף אחד מאיתנו לא ביקש לעצמו את הסרטן.
אך גידול במח דורש את הוצאתו. גם אני קיבלתי סרטן במח, התקפי אפילפסיה כתוצאה ממנו.
חייבים להוציאו. לאזן את התקפי האפילפסיה בכדורים מתאימים.
אני לצערי עברתי סרטן נוסף.
ושיהיה לכולנו רק טוב. מוכנה ללתמוך בך-אם תרצי.
יפה שהתחלת לכתוב בלוג.
שולחת לך חיבוק וירטואלי
שייקה1
מאוד חשוב להיות מחוברים בדו שיח חברי תקשורתי לנושא המשותף ואת יהלי הצעת תמיכה לאוזן קשבת אשר לדעתי זו מנת
הרגעה וכוח להמשך בחיים רגילים ולדעת שאף אחד מאיתנו אינו לבד.