אז כנראה שלא סתם ניסיתי מליון פעמים ונפלתי.

הרי כמובן שקל לי מאוד לתכנן ולפנטז איך בעתיד אהיה אחרת.. אחת שיודעת לשלוט בעצמה ולהפסיק בדיוק ברגע הנכון, בחורה מאוזנת ובריאה, ללא שום מאמץ.

אבל החיים הם לא פנטזיה והשבוע העמוס מתחיל.
סדר היום לא לגמרי נשלט, מצב הרוח חוזר להתנדנד בין אושר עילאי ליאוש תהומי, הגוף חווה סטרס, עייפות, רעב.... ואז הבולימיה מציעה את שירותיה.

עכשיו זה נראה לי לא הגיוני, אבל אני נשבעת שהיא נשמעת ברגעים האלה מאוד מפתה.... אני צריכה אותה.
היא יודעת איך לתמרן אותי, ואיך למשוך את תשומת ליבי מהמציאות שבחוץ ולהתערבל בתוך העולם הפנימי של עצמי.

ואפשר להודות.... באמת... בדרך כלל אני מאוד חלשה מולה. אני שפוטה שלה. ולא משנה כמה אשלה את עצמי שאני זו שאוחזת בהגה - היא מצמידה לי אקדח לרקה ואומרת לי לאן ליסוע.

היום כמעט נפלתי בפעם המליון ואחת.
מצאתי את עצמי נכנסת איתה לדיאלוג מוכר אחרי שהעזתי לאכול קצת יותר ממה שתיכננתי...
איזו טעות... שוב אכלת יותר מדי... את הולכת ל-ש-נ-ו-א את עצמך בשעות הקרובות אם לא תוציאי את האוכל הזה ממך. דמייני לעצמך, איזו הקלה... איזו דרך גאונית לתקן את הטעות שנעשתה.

ואני לרגע כבר דימיינתי איך הכל יתנהל, איך מרגע לרגע אתנתק מעצמי ואתחבר לצד הרובוטי שבי שכל תכליתו היא לאכול, להקיא, ולהסתיר את הבושה הזו.
וכשלקחתי את הסרט שלי עוד קצת קדימה בזמן, חשבתי על מה אאלץ לעשות עם ההתחייבות שלי.

הבנתי שאולי כשזה ביני לבין עצמי אני מצליחה לכופף את החוקים, אבל כשההתחייבות שלי היא פומבית - אין מצב שאני מוותרת לה כל כך בקלות.

שבוע טוב :) :)