רופא המשפחה ראה את בעלי גורר רגל, וקבע בדרכו הנעימה aמדובר "כנראה" בפריצת דיסק ושהוא "כנראה" יצטרך ניתוח!
חלף חודש,
הכאבים גברו, הנהיגה קשתה עליו, וגבר שאיננו נוהג, זה כמו גבר מסורס!
מיד נכנס להילוך גבוה לכיוון של ניתוח לתיקון פריצת דיסק.
למה?
כי רופא המשפחה אמר ש"כנראה"...
מהאורטופד של הקופה, לבדיקת  CT ומבדיקת ה- CT לאסותא, רק שהזמן דופק, וחודשיים כבר עברו בזמן שהגיע לייעוץ פרטי של מומחה לעמוד השדרה באסותא.
בשלב זה הוא כבר פנה לעזרה שהוצעה לו מכיוון בלתי צפוי ועבר "דיקור עמוק" על ידי רופא מומחה בתחום הכאב... כי זה מה שעושה מי שכואב לו. מבקש עזרה ופונה לכל פתרון שמסתובב בשטח.
מהו דיקור עמוק?
ואני ממש לא כאן בשביל להמליץ,
רופא דוקר במחט ענקית בדיוק במקום שכואב ו"ומשחרר" את "הפקק" של השרירים שהתקשחו מסביב למקור הכאב.
נשמע רע?
נשמע מפחיד?
אבל עזר.
אולי הזמן עזר,
את זה לא נדע לעולם.
כשהגיע לרופא המומחה באסותא אני עדין נהגתי, אך את דרגת הכאב הגדיר כ 2-4.
שזאת דרגת כאב שאני מכירה הרבה שהיו מוכנים מחר בבקר להתחלף איתו. (10 זה כאב בלתי נסבל)

המומחה בחן, בדק, נתן תמורה מקצועית הולמת לתשלום שקבל, ושלח אותו ל MRI לא לפני שאישר את מה שאמר רופא המשפחה לפני יותר מחודשיים, שאכן, יש צורך בניתוח.

לביקור הבא אצל המומחה, הגענו כבר עם ה MRI , ומי נהג? איך ידעתם? בעלי!
אבל זה לא בלבל את המומחה שקבע, לא סתם ניתוח לפריצת דיסק אלא ניתוח + קבוע של שלוש חוליות.
פחד מוות.
התאריך שהוצע לו היה תוך שבוע, אבל בגלל שלא התאים לי, (ולא הייתי מוכנה לשנות... אישה רעה!) זה נדחה בשבועיים,
וכך קרה ששלושה חודשים לאחר תחילת הסיוט התארגנו לניתוח ממש לא פשוט.
המהפך חל בביקור השלישי שנקרא באסותא "טרום ניתוח".
והניתוח? לא השתנה... עדין ניתוח לפריצת דיסק + קיבוע של שלוש חוליות.

שם, בתשובה לשאלתי איך מתמודדים עם הכאב שלאחר הניתוח (אני עצמי בוגרת ניתוח כזה מלפני 12 שנה) הובהר לנו לראשונה שלאחר הניתוח הוא יקבל משאבת מורפיום ויוכל לטפטף לעצמו כמה מורפיום שירצה לפי דרגת הכאב שלו.
שיא הקידמה נכון?
אני חושבת שזו הנקודה שבה קלט בעלי, שהוא נכנס למשהו שלא בטוח שהוא התכוון אליו, ולא בטוח שהוא באמת נחוץ לו.
בשלב זה הכאבים ירדו ל - 2 בסולם הסוביקטיבי שלו, וגם זה רק לפעמים במשך היום.
את הרגל הוא עדין גרר וכנראה שגם ימשיך לגרור אחרי הניתוח, כך לא הבטיח לו המומחה.
כן, הוא קלט, מדרגת כאב של 2 הוא הולך להכנס לפרויקט שמחייב משאבת מורפין, וחצי שנה של התאוששות, כל זה בלי כל הבטחה שהוא יחזור להיות צעיר ורענן ולא ימשוך רגל לאחר מכן!

את "הדיעה השנייה" הוא קבל ערב לפני הניתוח המיועד!
אתם קוראים נכון, ממש ברגע האחרון.
לא פשוט לקבל דיעה שנייה ממומחה בעל שם, גם אם אתה מוכן לשלם בשבילה 1500 ש"ח.

המומחה, ששמו שמור במערכת, (כמו שאומרים), כמו גם שמו של המנתח הנלהב, הסתכל על ה MRI, הסתכל על בעלי שבאותו ערב כבר לא כאב לו כלום, ואמר ביושר שאני מאד מעריכה, ומנסחת אותו במילים שלי כך:
1. נזק נוירולוגי שנגרם בגלל פריצת דיסק צריך לתקן באופן מיידי, ולא אחרי שלושה חודשים. כלומר, הסיכוי שהרגל תחזור לתפקוד לאחר הניתוח הוא אותו סיכוי שהיא תחזור לתפקוד תוך שמונה חודשים של פעילות, ספורט מתאים, וחיים רגילים.
2. ה MRI שלו נראה כמו MRI של בני גילו, שהם כבר לא ממש בני 18.
3. לניתוח הולכים כשהסבל מאד מאד מאד גדול, וכשהסיכוי שהניתוח יקל על הסבל הוא גבוה. 

לשאלתו של בעלי, האם אין סיכון בכך שלא יילך לניתוח?
ענה המומחה באופן חד משמעי, הסיכון מהניתוח במקרה שלו (חולה לב עם עוד כמה צרות) עולה על הסיכון שללא ניתוח.

הייתי מוכנה לשלם לו באותו רגע הרבה יותר מ 1500 ש"ח .

לסיכום,
הוא כתב במכתב ההמלצה, שנכון להיום, מועד הפגישה, הוא לא ממליץ על ניתוח.
ואפשר לפרש את זה שאולי... רק אולי... לפני שבוע, כשהמומחה מאסותא ראה אותו, אז היה נכון לעשות ניתוח, אבל היום, רגע לפני מועד הנתוח, לדעתו, אפשר לוותר על התענוג. חס וחלילה אם לא הבנתם, הוא לרגע לא מפקפק בשיקול דעתו של הקולגה מאסותא...

מסקנות?
אי אפשר להסיק מסקנות יגידו לכם כולם,
וגם "דיעה שנייה" לא בהכרח משנה את "הדיעה הראשונה" בעולם הרפואה שכולם חברים של כולם, ויד רוחצת יד, והיום אני אשלח לך פצינט ומחר אתה תשלח לי, ואנחנו הרופאים נחגוג והפצינט ישאר עם משאבת המורפיום שלו
המסקנה שלי מכל העניין היא שגם בעולם הרפואה חייבים להכניס הגיון פשוט.
אם לא כואב, ואם הובהר לכם שאין סיכון בהשארת המצב על כנו, אל תתנו למנתחים להתקרב.

אני לא צודקת?