אני לא יודעת אם יש עוד מישהי שמכירה את התחושה הזו...
תמיד כשאני מוצאת את הדרך הנכונה ללכת בה - איכשהו כל הכוכבים מסתדרים ומוכיחים לי שאכן -
זו הדרך.

היום היה יום סימבולי עבורי.
מלא סימנים ואותות מהשמיים.
(ואני מחשיבה את עצמי אדם רציונלי :))

הבוקר התחיל במירוץ תל אביב! 
ואחרי השבוע הלא פשוט שעבר עלי, אחרי ההקאות של הימים האחרונים, המחזור, וחוסר השינה -
הגוף שלי היה מ-ו-ת-ש.
ובאמת, בניגוד לשאר הפעמים - הריצה הייתה מאוד קשה. 
רצתי עם כמה חברים, ונתתי להם להכתיב את הקצב.
בדיעבד הסתבר שהם החליטו בלעדיי שהיום אנחנו הולכים לשבור את השיא של עצמינו, אז הם רצו בקצב מטורף...
אני זרמתי... סבלתי... וספרתי את הקילומטרים לאחור...
ניסיתי לא להתבאס מכך שכבר בקילומטר החמישי הרגשתי אפיסת כוחות, בשמיני רציתי לפרוש, ובתשיעי קיוויתי שאחזיק מעמד בחיים עד לקו הסיום ולא אתמוטט בדרך.
בסוף באמת שברנו שיא, והסיפוק היה אדיר!
למרות כל הסבל שעבר עלי בדרך, החוויה הייתה מעצימה, ומה שישאר ממנה יישמר באגף ה"טוב" של הזיכרונות שלי.

ואני יודעת שהריצה הזו היא משל מדוייק להפליא למירוץ שהתחלתי אתמול.
מירוץ שבו כל יום הוא מאמץ.
כל רגע של שבירה, הוא הזדמנות להוכיח לעצמי שיש בי עוד כוחות חבויים שלא ניצלתי.
מירוץ שבו לפעמים צריך פשוט "לזרום" ולתת לאחרים להוביל.
שלפעמים הסבל הוא פשוט "כאבי גדילה" שעוברים עם הזמן.
ושבקו הסיום המוח החכם יידע להשכיח ממני את המאבק והכאב וישאיר לי זיכרון מתוק של סיפוק.

במשך היום המשיכו להופיע סימנים נוספים (שאני מניחה שהצלחתי לראות רק בזכות האמונה החדשה שלי בעצמי), והוכיחו לי שוב ושוב - שהיקום איתי.

בקיצור - יום טוב להתחיל שינוי...
:)