נפגשתי עם אבא שלי ברוב טיפשותי.. המצפון התחיל לנקר על כל הזמן שהתחמקתי ממנו, וחשבתי לעצמי - מה כבר יכול לקרות? הרי הוא לא יעיז להגיד דבר...
כמובן שטעיתי.
הוא אמר.

ומתוך רצון לחזק את עצמי, כשהלכתי משם חשבתי:

- לא אכפת לי מה חושבים עלי.
- ממש לא אכפת לי מה המשפחה חושבת עלי.
- אם הם חושבים שאני לא שייכת אליהם זו בעיה שלהם ולא שלי. אני ממילא לא צריכה את הקשר איתם.
- ממש לא אכפת לי מה אבא חושב עלי.
- ברור לי שיש לו בעיה ואובססיה רצינית לנשים צעירות ורזות.
- כשאני אומרת רזות, אני מתכוונת מ-מ-ש--ר-ז-ו-ת-!!!.
- מבחינה ערכית, אני לא מעוניינת לשתף פעולה עם השאיפה הזו לרזון.
- מבחינה רגשית, משהו בתוכי לא משחרר.
- אמרתי לעצמי היום שאיך שאני נראית זה באמת בסדר!! וזה טיפשי לנסות ולהילחם כל הזמן במבנה הגוף שלי, שמה לעשות, פחות "מושלם" משל אחיותיי היקרות...
- עכשיו אני לגמרי לא מבינה מה חשבתי לעצמי כי אני רוצה להיות שלד ויהי מה!
- אני רוצה להיות ה-כ-י רזה ושיעריכו אותי ה-כ-י הרבה!
- אני רוצה שאבא יפסיק עם ההערות המטומטמות שלו, יפסיק עם העקיצות הקטנות האלה! כן!!! גם אותן אני שומעת והוא יודע!!!
- אני יודעת שיש לו יצר רע! ותכלס, גם הוא יודע.... יש לו בעיה, וכולם יודעים את זה (חוץ מהאחיות שלי שחיות בהכחשה, אבל מה אכפת להן... הן אף פעם לא הגנו עלי מפניו!!!!!!)
- אני רוצה להיות שלד מתפרק ושברירי ושהם יתחרטו על מה שהם עשו לי...
- מי שחשב שאני שק חבטות ולא הרגיש ט-י-פ-ה של חרטה, סוף סוף ירגיש את האשמה שאני מרגישה כ-ל--ה-ז-מ-ן-!!!
- אני רוצה לנקום בהם.
- אני חושבת שמה שעשו לי הוא פשוט רוע טהור!!!
- אני שונאת אותם כי הם גרמו לי לשנוא את עצמי.
- לפעמים אני לא מאמינה לאיזה שפל התדרדרתי רק כדי לנסות לרצות את החארות האלה....
- לפעמים אני לא מאמינה שאני מסוגלת להזיק לעצמי כל כך....
- לפעמים אני פשוט מתוסכלת מהטמטום שלי ומכך שהרצון לרזות מוביל אותי לאכול.
- אני מרגישה פתטית.
- אני מרגישה חלשה.
- אני מתביישת במי שאני.
- אני חווה פחדים וחרדות כ-ל--ה-ז-מ-ן ואני מטפלת בהם בדרך הכי גרועה שיש.
- אני אהיה שמחה רק אם אהיה רזה.
- אני אהיה גאה בעצמי רק אם אצליח לשלוט בעצמי ולא לאכול.
- אני ארגיש שייכת רק אם אהיה רזה (מספיק בשבילם) ויפה מספיק (כמוהן).
- אני נכנסת ללופ שאין ממנו יציאה.
- הכל התחיל מזה שרציתי לחשוב על כך שאני מוכנה לקבל את עצמי כמו שאני.
- האמת התגלתה תוך כמה שניות... והכל פשוט יצא.
- אני לא מצליחה לשלוט במחשבות שלי.
- הלוואי ויכלתי.
- אני כל כך מבולבלת.... מצד אחד אני מתה להיפטר מהתסביך הזה, ומצד שני-

אני מסרבת לשחרר.