לפני 4 שנים החיים שלי התהפכו מנערה נורמטיבית ומלאת שמחת חיים הפכתי להיות מישהי שסובלת מפיברומיאלגיה.
בגיל 29 עברתי תאונת דרכים ונפצעתי בצוואר ובגב העליון (פציעה שכיחה המכונה "צליפת שוט"). לאחר אינספור בדיקות, צילומים ורופאים, היה נראה כי הכל תקין ולא נמצאו ממצאים, אך משום מה הכאבים לא חלפו אלא רק הלכו והחריפו. לאחר שנה של התרוצצויות הופנתי לאבחון וטיפול במחלקת ראומוטולוגיה ושם נתקלתי לראשונה במילה שתשנה את שארית חיי - פיברומיאלגיה! כשקראתי על התסמונת הזאת לראשונה באינטרנט חשכו עיניי ונכנסתי לדיכאון עמוק, מדובר בתסמונת כרונית שתלווה אותי כל החיים... ואני בקושי בת 30! 
השנתיים הראשונות היו הכי קשות- הקושי לעכל את זה וללמוד לחיות ולסגל לעצמי אורח חיים חדש ולהשלים איתו היו לי לא פשוטים. איבדתי שליטה מוחלטת על הגוף שלי ועל הרצונות שלי. הגוף פשוט ניהל אותי, סבלתי מכאבים כרוניים, עייפות נוראית, תשישות, דיכאון ומה לא?? הרגשתי שעולמי חרב עליי ומחשבות בלתי פוסקות על מצב בריאותי כל הזמן הטרידו אותי. איך אמצא בן זוג? איך אצליח לתפקד בחיי היומיום? או אפילו סתם מחשבות של איך אמצא כוחות לצאת ולבלות? ועוד... 
ניסיתי במקביל אינספור טיפולים אלטרנטיביים, מה לא ניסיתי וכלום לא עזר. הגב ניהל לי את החיים. הופניתי לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים שהמליצו על טיפול תרופתי שיעזור בוויסות הכאבים והדיכאון שאליו שקעתי. לאחר שכבר התייאשתי מכל טיפול אפשרי שניסיתי ולא צלח החלטתי לנסות טיפול תרופתי אשר רק הפך אותי לזומבי מהלכת... מהר מאוד הבנתי שאין שום סיכוי שאהיה תלויה בכדורים כדי להרגיש טוב ולהצליח לתפקד והפסקתי מיוזמתי את הטיפול התרופתי והחלטתי להמשיך להילחם בדרכים טבעיות.
חיי שקעו בשגרה של בית ועבודה, עבודה ובית וחוזר חלילה. כמעט כל תכנון שעשיתי מעבר לשעות העבודה בוטל בסופו של דבר, העייפות והכאבים היו מכניעים אותי כל פעם מחדש...
לאחר כשנתיים התחלתי לשלב תהליך של אימונים אישיים ובמקביל התחלתי טיפולים במרפאת כאב מתוך ניסיון לקבל ולהשלים עם אותה פיברומיאלגיה והמציאות החדשה שנוצרה. הטיפולים והאימונים עזרו לי באופן נקודתי ועד גבול מסוים, עדיין היה לי קשה לנהל חיי חברה ואורח חיים נורמטיבי, הפחד מהתמודדות ניהל את חיי, פחדתי לתכנן תכניות, פחדתי לצאת ולבלות, פחדתי מיום המחר ופחדתי בעיקר שגופי יקרוס. ואם כבר הייתי יוצאת, הייתי עושה את זה לאחר המון שכנועים עצמיים ובכוח. גם שכבר הייתי יוצאת לבלות, לא הייתי מצליחה ליהנות מזה עד הסוף. תמיד הראש היה טרוד בשאלות כמו איך אשרוד את יום המחר? איך אצליח לקום לעבודה? הגוף עייף ולא נתתי לו את המנוחה שהוא צריך ועוד... מאגר האנרגיות לחולי פיברומיאלגיה הינו "מוגבל", ולכן הפחד הזה לא הרפה ממני. 
לצערי הפחד היה מוצדק,  לא פעם העומס הכריע אותי וגופי קרס והשאיר אותי בבית. עם הזמן התחלתי למנוע מעצמי הנאות קטנות, וסיגלתי לעצמי לו״ז דליל שלא יהיה עמוס מדי, הכל כדי למנוע את הקריסה הבאה. 
זה עבד, פחות או יותר, אלא שאז מצאתי את עצמי מנוהלת ע״י הפחדים של עצמי. הייתי מכריחה את עצמי לצאת מדי פעם כדי להרגיש ״חיה״, ניסיתי לשדר ״עסקים כרגיל״ והתהלכתי עם חיוך מזויף, למרות שבפנים הייתי כבויה, ורק ניסיתי להסתיר זאת מכולם.
לא דיברתי על זה עם איש במשך תקופה מאוד ארוכה ולא הזכרתי את המילה פיברומיאלגיה.
מעטים ידעו מה עובר עליי באמת, הקושי לדבר ולשתף בכך אנשים היה בלתי אפשרי מבחינתי כי ניסיתי להדחיק כמה שיותר.. חלק מהחברות התרחקו ממני (וגם אני מהן) לאחר שהתייאשו מאורח החיים המשעמם שלי. 
כך חלפו להן 3 שנים בצל הפיברומיאלגיה. עם הזמן שחלף למדתי איך "לחיות" איכשהו אבל אף פעם לא הצלחתי להשתחרר לגמרי מהתחושות. הכאבים והעייפות הכבדה ניהלו אותי ומנעו ממני חיים מלאים כפי שתמיד רציתי ודמיינתי כבחורה בת 32.
לפני קצת יותר מחצי שנה חיי קיבלו תפנית בצורה משמעותית! נחשפתי לפוסט בפייסבוק על שיטת "איזון חיים", שהיא שיטה לאיזון הגוף והנפש המיושמת דרך הילינג אנרגטי. משהו בפוסט הזה משך אותי. בעיקר העובדה שהשיטה מאפשרת לי לטפל בעצמי. 
החלטתי להירשם ללימודים ולנסות משהו חדש, הייתי במצב שכבר הפסקתי את כל הטיפולים שעשיתי ולא היה לי מה להפסיד. באמצע הקורס התחלתי לקבל טיפולים בשיטת איזון חיים ואת הפלא שזה עשה לי קשה לתאר במילים. הרגשתי שנולדתי מחדש. לראשונה מזה 3 שנים הצלחתי לשחרר את המחסום הרגשי שניהל אותי וחסם אותי, לראשונה הרגשתי צורך ורצון לצאת. התחלתי ליזום בילויים עם חברות ודברים שמזה הרבה זמן לא עשיתי ופתאום היה בא לי לטייל ולנסוע ולעשות את כל מה שפספסתי בכל השנים האלה והיה לי גם כוחות! היום אני יכולה להגיד בפה מלא שהפיברומיאלגיה, הגב והעייפות לא מנהלים אותי. המחסום הרגשי שישב אי שם בתת המודע שלי מאז הטראומה שחוויתי מהתאונה השתחרר. היום למעלה מחצי שנה אני שוב בשליטה מלאה על החיים שלי, מנהלת אורח חיים שגרתי ונורמלי ועושה כל מה שבא לי. הכאבים הרבה יותר מאוזנים, פחתו משמעותית, ומה שהכי חשוב הם כבר לא עוצרים אותי. 
תוך כדי הלימודים התחלתי לטפל באנשים בזמני הפנוי במסגרת תקופת ההתמחות. בהתחלה זה היה פעם, פעמיים או אפילו שלוש פעמים בשבוע ופשוט לא האמנתי על עצמי איך אני מצליחה לשלב עבודה במשרה מלאה, שעות נוספות, בילויים וטיפולים.
כך לאט לאט במהלך החצי שנה האחרונה שילבתי בין כל העולמות במקביל וצלחתי זאת כנגד כל הסיכויים. 
אם מישהו היה אומר לי לפני חצי שנה שאצליח לעשות זאת, לא הייתי מאמינה. 
בזכות הטיפולים שעברתי והלימודים עצמם, החיים שלי עברו מהפך מלא בכמה חודשים בלבד. עזבתי את מקום העבודה שלי והחלטתי ללכת אחרי הלב שלי - כיום אני מטפלת מוסמכת בשיטת "איזון חיים" והחלטתי להקדיש את חיי בטיפולים ולעזור לכמה שיותר אנשים.
הטיפולים בשיטת "איזון חיים" הצילו אותי, גרמו לי להבין שלא הכל אבוד ואסור להתייאש ותמיד צריך להמשיך ולחפש פתרונות ובהחלט אפשר לחיות אחרת! 
שיתפתי את סיפורי האישי בבלוג זה כדי להעלות את המודעות לכל מי שסובל/ת מפיברומיאלגיה ונתקל בכל אותם הקשיים שהתמודדתי איתם ומזדהה עם התחושות שהעברתי כאן... אני רוצה שתדעו שלא הכל אבוד ויש דרכים לשפר את איכות חייכם. 
באהבה  שרון