ראשית שלום לך, ואני מאחלת לך המשך החלמה, בריאות שלמה בעתיד וחיים שלווים.
אני מבינה שעברת מסע לא קל, שמתוכו עלו בך תובנות גם לגבי עצמך, וגם לגבי המחלה ודרכי ההתמודדות עימה.
התמודדות עם מחלת הסרטן, גם מתוך הרצון לנצח או לשמר תחושת שליטה במצב, מביאה לעיתים להקצנה בחשיבה. ברשותך, רציתי להאיר בפנייך מספר נקודות: אני קוראת את הדברים שכתבת, אבל בעיקר קוראת בין השורות...
טליה, ניהול מחלה והחלמה הוא דבר תהליכי. הדברים לא נבנים בין לילה או במהירות שיא. כל תהליך כולל עליות ומורדות, וטוב שכך, היות וזו הדרך הנכונה ליצור תמונה שלמה יותר ויותר (עד כמה שניתן).
בנוסף, קברניט אמיתי אינו זה שבהכרח קובע את הכללים בכל רגע נתון. קברניט אמיתי הוא מי שיודע איך ומתי יש לתת מקום גם לגורמים נוספם מסביבו לומר את שלהם,ולעיתים אף לקחת את המושכות לזמן מה..זו לא פחיתות כבוד, זה לא אבדן שליטה, זה לא שאת מאבדת את מקומך ... (בהמשך להערה שכתבת במקום אחר..)
אני כותבת זאת לא רק כתגובה לדברים שכתבת, אלא גם בהמשך לתגובתך אלי בנוגע לסגולות הלימון: "אין זבנג וגמרנו" .אני לא דיברתי על זבנג וגמרנו. זו השלכה שאת עושה כלפיי מתוך צורת חשיבה שהיא, כנראה, אופיינית לך, ואותה אני מזהה בין השורות... החלמה מסרטן כוללת התמודדות בהרבה ערוצים, שהנטורופתיה היא חלק מהם, כמו גם ההתערבויות הרפואיות השונות, המצבים המנטליים של האדם המתמודד, מערכות התמיכה, ועוד ועוד..
אני כותבת לך את הדברים לא מתוך רצון לפגוע, חלילה, אלא מתוך רצון להאיר בפנייך דבר מה, שאני מאמינה שאת מסוגלת להבחין בו, ועשוי לסייע לך לעזור לאותם מתמודדים בדרך יותר מאוזנת ופחות רדיקלית...
חומר למחשבה....
 

ענבל 1, יקרה.
תודה, שקראת והגבת. מסכימה איתך מאוד, שההתמודדות עם אתגר פיזיולוגי, או מחלה, כמו שאת קוראת לה, הוא תהליך ולא קורה בין לילה. מעולם לא טענתי כך.
מסכימה איתך מאוד, ש"קברניט אמיתי הוא מי שיודע איך ומתי יש לתת מקום גם לגורמים נוספים מסביבו לומר את שלהם"
יש לי הרבה הערכה לנטורופתיה, שבהחלט מבחינתי, יכולה להיות כלי נוסף וחשוב בהתמודדות עם אתגרים פיזים.
יחד עם זאת, אינני מסכימה איתך לגביי מספר סוגיות אחרות, שהעלת בתגובתך זו.
1. לרגע לא טענתי שקברניט אמיתי קובע את הכללים בכל רגע נתון. אני טוענת, שאדם הוא הקברניט היחידי, של ספינת חייו. ועל כן, גם אם יש צורך, מידי פעם, להעביר את ההגה למישהו אחר, תהא זו החלטתו שלו מתי, למי ואיך לעשות זאת לא מתוך צורך לשלוט ובטח שלא מתוך רצון לנצח, כדברייך.אצלי אין לנצח, כי בעולם המושגים שלי, אם יש מנצח, יש גם מפסיד. ולכן, אני לא במלחמה ולא מנצחת. אני מתמודדת, עוברת דרך במסע החיים. והיות וזה מסע החיים שלי, אני, ורק אני, אקבל החלטות לגביי עצמי. כמובן כל זמן שאני בשכלי ובהכרתי. וזאת אמרתי מתוך כך, שחלק גדול ממתמודדי סרטן, מתנהלים מתוך פחד ובהלה וחוסר הבנה וידיעה של מצבם, מבחינה אינפורמטיבית.
2. "השלכות שאני עושה כלפייך מתוך צורת חשיבה שהיא, כנראה אופיינית לי, ואותה את מזהה בין השורות..." 
 כל תגובה, שאנחנו מגיבים למישהו, אי פעם, היא נגזרת של השלכות שאנחנו עושים מתוך הפרשנויות הסובייקטיביות שלנו. כזו גם תגובתך שלך.
אני לא מאמינה בתהליכים של זבנג וגמרנו, ולא ראיתי בטיפ שלך על הלימון, שכתבת, שזה מסייע ביחד עם, כלים נוספים, להתמודד עם מחלות. כן קראתי, ששתייה שלו כל בוקר, "מנקה את הגוף, מרחיקה מחלות וגם מרעננת". החוויה שלי מהמשפט הזה, הייתה, זבנג וגמרנו. אם טעיתי, אני יותר משמחה על כך ומתנצלת. 
3. צר לי אם את רואה הקצנה בחשיבה שלי. בואי לא נשכח שהראיה שלנו את האחר היא סובייקטיבית. ואנחנו לעולם לא נוכל להתאים לכולם.
מאחלת לך את הכי טוב שיש, ובעיקר, בריאות אהבה ושלווה. ומודה לך שוב על התיחסותך.