המבט שלך עדיין חקוק בזיכרוני.
אותו מבט שסחף אותי אל מעבר ליקום הגשמי. מהרגע הראשון שראיתי אותך גרמת לי להרגיש תחושות שלא אוכל לתארן במילים. מאחלת לכל אחד ואחת לחוות את זה. זה מאותם סיפורי סבתא: "כשיגיע את תדעי שזה זה". כן. ידעתי. ולא רק ידעתי, מבחינה שכלית, אלא גם הרגשתי. אני מודה לאלוקים שהפגיש אותנו בדרכו שלו. כמה התרגשתי לראות אותך, הלב שלי החל לפעום בחוזקה. כמה מים שתיתי בזמנו, חשבתי שעוד מעט ואני מתעלפת. ראית מה אתה גורם לי להרגיש?!  הדייט הראשון שלנו היה בחוף. חוף מבטחים. הרגשתי מוגנת ובטוחה לידך. וכשחיבקת אותי הרגשתי את חום גופך, רציתי להגיד שלא תרפה ממני. אך התביישתי ושתקתי. אהובי, אני נזכרת בכל הפגישות שלנו ואיך שגרמת לי להרגיש. את הרגעים שהצחקת אותי.  אני נזכרת ולא מאמינה שאתה לא לצידי. השארת אותי עם הרבה שאלות... איך הלכת ככה בקלות? הרי אמרת שכבר מהתחלה הרגשת וידעת שאני שלך, בדיוק כפי שאני ידעתי והרגשתי. אני מתגעגעת אליך, אהובי. תן לי סימן שאתה עוד אוהב, כפי שאני אוהבת. מאחלת ומתפללת לאלוקים שיאיר את דרכך וירחיק כל רע מחייך ושיעטוף אותך באהבה.