דיברנו בכיתה על מחקר המרשמלו
שבו השאירו ילדים קטנים
בחדר סגור
לכמה שעות
יחד עם מרשמלו
שאסור להם לאכול.
עקבו אחריהם במשך שנים
גילו שמי שהתאפק
ולא אכל
הצליח יותר בחיים.
ואני חושבת על זה.
חושבת ובוכה.
הצלחתי יותר?
הצלחתי להרעיב את עצמי.
כמעט עד המוות.
זה הצלחה?
מי שמתאפק -
יש לו סיכוי טוב יותר
להיות
אנורקסי מזורגג
ששונא את הגוף שלו.
ואת האנשים שמסביבו.
ובכללי את העולם.