נשים ודיאטה מיליוני נשים בעולם עוסקות מדי יום בשאלה איזה יום יהיה זה היום בכל הנוגע לאוכל. יום טוב פירושו יום שבו הן אוכלות מעט ויום גרוע הוא כזה  שבו הן אוכלות יותר מדי. הן אכולות חרדה וכעס על שלא עמדו בפיתוי ואכלו, או חוות חסך וקיפוח עקב מאכל שרצו לאכול ומנעו מעצמן כדי לא לאבד שליטה. בסדנה לשינוי הרגלי אכילה, ניתן בעזרת כלים הוליסטיים  להגיע לשקט פנימי ולהתבוננות בתהליכים ובתחושות. כך תתאפשר בחירה מושכלת  של מזון מתוך הקשבה לצרכי הגוף. בעקבות כך יושגו איכות חיים, תחושת סיפוק מהאוכל וגיבוש רף ציפיות מציאותי בנוגע למשקל גוף. ישנן גישות רבות להתמודדות עם המצוקות סביב נושאי האוכל והמשקל. נשים רבות בוחרות להתמודד עם הנושאים הללו בעזרת דיאטות שונות, ספורט, טיפול תרופתי. גישות אלו מתמקדות בגוף בלבד ומתעלמות מההיבט הנפשי / רגשי. כך, נשים עושות עוד ועוד מאותו דבר ומקוות לתוצאות שונות. בלי לעצור, לגלות אפשרויות חדשות ולבחור מחדש הן ימשיכו להיכשל שוב ושוב. זו אחת הסיבות לכך שגישות אלו לא מבטיחות הצלחה לאורך זמן. היחס לאוכל ולמשקל הגוף אינו פיזי בלבד. מעורבים בו גורמים נוספים, נפשיים ורגשיים.  העיסוק הכללי ברזון בתרבות המערבית משפיע על גברים ועל נשים כאחד, ולעתים קרובות גם אנשים שאינם סובלים ממשקל יתר שואפים להפחית ממשקלם. כך מתחיל מעגל דיאטה וזלילה. נשים פגיעות במיוחד להפחתת משקל מפני שמחנכים אותן כי דימוי הנשיות קשור עם ממדי הגוף.  לפני כעשרים שנה משקל הדוגמנית היה נמוך מהמשקל הממוצע של נשים  ב-8% ואילו כיום הוא נמוך ב- 32%. מודל זה, שאינו בר השגה עבור האישה הממוצעת, גורם לכך שבכל יום נתון נשים רבות נמצאות בדיאטה או שהן מסיימות, שוברות או מתחילות אותה. רבות אינן מרוצות מגופן, סבורות שהן שמנות, מלאות שנאה עצמית, גם אם משקלן נמוך מהמשקל המומלץ. הן מסמנות כיעד נכסף לא הצלחה מקצועית או אהבה, אלא הפחתת מספר קילוגרמים ממשקלן. 5-7 קילוגרמים, יכול להיות מה שמפריד בינן לבין העצמי האידיאלי שלהן. גם אם הן מצליחות להפחית ממשקלן, עד מהרה הגוף מעלה את המשקל בחזרה ונפתח מעגל קסמים של הפחתת משקל והחזרתו, מעגל המלווה בסבל ובתסכול. למרות המהפכה הגדולה שחולל הפמיניזם עדיין לא השתחררו נשים ממלכודות היופי, הגוף והמשקל. תעשיית הדיאטות הפכה למפקח על המחשבה הנשית והדוגמנית הכחושה החליפה את עקרת הבית המאושרת כסוכנת של נשיות מוצלחת. אם נשים ישאלו את עצמן כיצד הן מרגישות עם עצמן פיזית, יתכן כי בהשוואה לסבתות הלא משוחררות שלהן, מצבן גרוע בהרבה. המציאות שלך לא חייבת להיראות כך. אפשר גם אחרת. הנה מה שמספרות משתתפות בסדנה: רחל ב.: "כמי שלא אוהבת להתעסק בדיאטות, בספירת קלוריות ובהכתבה מלמעלה של מה נכון או לא נכון לאכול, מצאתי בסדנה שמירי הנדלס מציעה, מודל שיכול להתאים לי ולכן הצטרפתי. ואכן, כפי שמירי מנסחת בהצהרת הכוונות שלה, למדתי להקשיב לגופי באופן מדויק המאפשר לי אכילה מיטיבה ומהנה. העבודה בסדנה מאפשרת התבוננות משותפת הן על הרגלי האכילה שלנו והן על הצרכים הרגשיים המשפיעים על יחסינו לגוף ולאוכל. התבוננות זו מתרחשת באופן שאינו שיפוטי או רודפני, אלא פותח למחשבה ולבדיקה אשר מביאים עם הזמן לשינוי הדרגתי. אני עדיין משתתפת בסדנה אותה בחרנו להמשיך גם בתום 12 המפגשים, מתוך תחושה שחשוב שהדיבור הזה ימשיך להתקיים על-מנת לבסס ולהעמיק את השנוי שהתרחש. ואכן השנוי מתרחש וללא ייסורים!"   מיכל ל.: "ההשתתפות בסדנה הייתה בראש ובראשונה מקום מפלט שבועי. שם נזכרתי בחשיבות היחס שאני מעניקה לגוף שלי, ממזון ועד מחשבות שליליות. מירי העניקה לנו חדר בטוח ונעים, יצרה אווירה לא שופטת ומאפשרת ויחד עם זאת הציבה אמת ברורה לגבי היחס שהגוף שלנו צריך וראוי לקבל. המילה דיאטה לא הייתה בלקסיקון, במקומה באו חיבור לגוף והקשבה עמוקה לצרכיו. אצלי זה עשה שינוי." למידע נוסף וליצירת קשר  [email protected]