טוב אז אני מרגישה קצת מוזר לכתוב כאן ...אבל ...אני חייבת לשפוך את זה החוצה 
אוווף אין אפילו איך להתחיל לתאר כמה חוסר טעם לפעמים משתלט עלי בחיים בכל רגע ,כאילו אין טעם ,ורגע אחרי זה בסדר ...
אני מלאה בעצבים ...ואין לי כמעט כוח לכלום ..אפילו האלטזכען הזה בחוץ מביא לי עצבים !!
אני לא מוצאת את עצמי בעולם...כאילו משהו נדפק בדרך ...קשה לי להכיר אנשים חדשים ...וזה תוקעע 
אני משתתקת כשיש יותר מדי אנשים שאני לא מכירה ....אני מרגישה קצת לבד לפעמים
כאילו עדיף היה שלא הייתי כאן בכלל ....
הראש שלי לא מפסיק להילחם במיליון המחשבות האלה ...על הכל ...מחשבות על כל מה שרק אפשר ...ואני בוכה ..באוטובוס ..בעבודה ...בדרך הביתה ..מתאפקת לפעמים הולכת לצד כדי שלא יחשבו שאני משוגעת
כאילו שאני לא חחח
וכל יום כל דקה אני נלחמת והכל בראש ואף אחד לא יודע ...
לא כאילו זה מעניין מישהו ...
הלוואי שהמלחמות האלה יהיו קלות יותר ...שהראש הזה שלי ...יפסיק לפחד ...
אני מפחדת כל הזמן ...מהכל ...אני מודה .