מחקרים רבים מנסים להתחקות אחר החוויה המוסיקלית בניסיון להבין את מקורותיה ואת השפעותיה, ובכך להביא תכונות אלה לשימוש מעשי ביצירת מקורות ריפוי מבוקרים לגוף ולנפש האדם.

השפעות גופניות ונפשיות שונות נקשרות בחוויה המוסיקלית.
חלק מחוויות אלה יכולות להיות חזקות במיוחד כפי שמתאר במחקרו אלף גבריאלסון מאוניברסיטת אופסלה, שבדיה (מתוך פרק בספרו: Music and Emotion: Theory and Research, משנת 2001).
גבריאלסון ביקש מאנשים לתאר בפירוט מרבי את החוויה המוסיקלית החזקה ביותר שהייתה להם מעולם. כמו כן נשאלו הנבדקים שאלות המתייחסות לטיב החוויה כמו למשל:
האם החוויה הזו התרחשה בפעם הראשונה בה הנבדק האזין לאותה מוסיקה?
האם החוויה החזקה חזרה בשמיעות חוזרות?
איך הנבדק הרגיש לפני ואחרי החוויה ואיך היא השפיעה עליו בטווח הארוך.
ולבסוף, האם חוויות חזקות דומות קרו לו בהקשרים שאינם קשורים למוסיקה.

הממצאים שלו מתייחסים ל-400 דיווחים מכ-300 איש מתנדבים.
הרגשות הנפוצים ביותר שדווחו היו רגשות חיוביים תוך שימוש במילים כגון אושר, אושר עילאי, שמחה, התרוממות רוח, ואפילו שימוש במושגים חזקים יותר כגון אקסטאזה, אופוריה, אינטוקסיקציה.
בדיווחים הופיעו הרבה פעמים תופעות גופניות. הנפוצות בהן דמעות (מלחלוחית בעיניים ועד פרץ דמעות ממשי) – בעיקר מאושר אבל לעיתים גם מעצב. לאחר מכן היו נפוצים צמרמורת, עור ברווז, שינויים בתחושת החום או הקור, שינויים בנשימה ובדופק, לחץ בחזה, מתח בשרירים, גוש בגרון, סחרחורת, ואפילו כאב. ההתנהגות הגופנית הגלויה הבולטת ביותר הייתה תגובה של תנועה עם המוסיקה ולאחריה שירה, צעקה, חיוך או צחוק ובקצה השני – עצימת עיניים, קיפאון כמעט ללא נשימה, ואי יכולת לנוע או לשיר מרוב עוצמת הרגש.

ג'ון סלובודה מאוניברסיטת Keele באנגליה, חקר כבר ב- 1991 את הדיווחים של נבדקים על תגובות גופניות מסוג אלה שגבריאלסון מדבר עליהן. הוא בחן את הדיווחים של 83 נשאלים שתארו חוויות גופניות כגון צמרמורת, תחושת מחנק, גוש בגרון, האצה בדופק וכו'.
בשליש מהמקרים הנבדק יכול היה להצביע על המשפט המוסיקלי (הנקודה המסויימת במוסיקה) המיוחד שגרם לאפקט.
כך למשל נמצאו גורמים כמו סוג צירוף הצלילי (נעים או צורם), ההרמוניה (אקורדים או צירופים מפתיעים או צפויים), הפתעות בתזמון של הצלילים וצלילים מתגברים כמרכיבים העשויים לעורר את התגובה.
חוקר אחר, המתמחה בחקר הנוירוביוליוגיה של רגשות – Jaak Panksepp - מצא שתגובת הצמרמורת המכונה באנגלית chills נפוצה יותר כאשר הנבדק מביא את המוסיקה המרגשת אותו בהשוואה לסוגי מוסיקה שהחוקרים חשבו שהיא מרגשת. כאשר התגובה נוצרה למוסיקה בלתי מוכרת, יצירות עצובות יצרו את האפקט יותר מאשר שמחות אבל רק אצל נשים. בדרך כלל החוויה הסנתכרנה לנקודות שיא של הגברה בעוצמה.
במאמר Music as a Trigger for Peak Experiences Among a College Staff Population שכתב Michael J. Lowis ויצא בכתב העת Creativity Research Journal בשנת 2002, מתאר המחבר חוויות שיא אשר נוצרו, בין היתר, בהשפעת המוסיקה בחיי הנחקרים.
חווית שיא היא חוויה נפשית הקשורה בתחושת התעלות המוגדרת על ידי החווים אותה כתחושת אחדות עם היקום, התוודעות אל אמת מוחלטת, תחושת סיפוק עמוקה, געגועים וכמיהה גדולה שאינם מתממשים, "נגיעה בשמים" כמו גם תחושות דתיות. המחבר מצא שתחושות אלה התקבלו בעיקר באופן פאסיבי, כלומר, תוך האזנה למוסיקה (לעומת נגינה אקטיבית) ובעיקר למוסיקה הנקראת "קלאסית" (מוסיקה אומנותית מערבית).



האם גם לכם היו חוויות שיא הקשורות במוסיקה? האם יש יצירות מסוימות שמרגשות אתכם במיוחד? או אולי מלחין מסוים שאתם אוהבים במיוחד? האם היו לכם תגובות גופניות הקשורות לסוג מוסיקה מסויים?
מניסיוני כמרצה, נתקלתי פעמים רבות בשאלות של תלמידי: איזה מלחין את הכי אוהבת? איזו יצירה את אוהבת במיוחד? בכל פעם לא הצלחתי לתת תשובה מוחלטת ובכל שנה תשובותיי היו שונות. באך? ברהמס? מאהלר? אשמח לתגובותיכם.אני מצרפת להנאתכם שני קטעים מוסיקליים אהובים עלי. אילו יצירות אהובות עליכם?

הפרק הרביעי מתוך הסימפוניה מס' 4 של ברהמס

<


">

האגנוס דיי מתוך המיסה בסי מינור של באך.

 


>