אמש חגגנו יומולדת עשרים לבנג'י במסעדה איטלקית נחמדה
הזמנתי חצי ליטר stela artois מחבית
דיברתי עם אסטל באיזו מדינה היא מיוצרת 
(אח"כ הבחנתי - belgium)
אלזה נלחצה - כל הערב נדבר על בירה ? 
הצרוף של אבא שלה ובירה מצייץ לה התפרצות אלימה
נעמה לי הבירה - הזמנתי עוד חצי
קלטתי שאלזה מתבאסת, והלכתי למלצרית לבטל

הסתפקתי בתחתית קרטון עגולה הביתה, ליין ולבירה שאני שותה
ואני שותה לא מעט 
בירה נשר ב- 8 ש"ח לליטר (במסעדה גובים פי שמונה) ויין אדום ב- 20 ש"ח לליטר - הכי זול שיש ועושה לי טוב מספיק.  
עם הרבה פרוסות לחם חמות וטוסטיות, פלטת גבינות, סחוג, שום ובצל
בעמידה לבד במטבח, בשקט, 
זה מרגיע במידת מה את השדים 

ויתר הזמן אני כרוכית על דרגשי
יממות שלמות באפס מעשה
מהרהר ש- 10% ממקרי הדמנציה מתפרצים לפני גיל 65
וכמה שאני דומה לאמא שלי שאני מתעב
וכמה זה מתבקש שנותרו לי רק שנים ספורות להגיע למצבה
ואיך הכי טוב להתאבד (קנה בפה או צמוד לרקה)
ואיך לעשות הכי פחות טראומה לילדים (אולי באיזה אקט הרואי שבו אציל חיים)
ושישאר להם כמה שיותר כסף ממני
ומתי שוב אהיה רעב ללחם וצמא ליין

נעמו לי השעתיים עם הילדים שלי
נישנשתי פוקצ'ה ופסטה ברוטב עגבניות
ליטפתי קצת את אלזה, קצת את אסטל, קצת את בנג'י
הדבקתי תמונות שלהם על הקיר מול הדרגש שלי
ואני מביט בהם ומהרהר 
במשך שעות