בכל גיל אוכל והכנת אוכל אינם רק תזונה במטרה לקיים את הגוף במובן הפיזיולוגי. אבל, רק בגיל המבוגר בישול אוכל הוא עדות מובהקת לניהול של אורח חיים בריא.  יתרה מכך, בישול ארוחות מורכבות על ידי אנשים מבוגרים צועד בקורלציה עם פעילות גופנית ותחושות שביעות רצון מהחיים.
כמו פעילות גופנית גם פעולת הבישול נעשית קשה יותר ככל שעולים בגיל. ראשית, כי בישול ארוחה היא פעולה מורכבת הדורשת יצירתיות, יכולות וכישורים. מתכנון תפריט המנות בארוחה, דרך קניית המוצרים ולאחר מכן בכל שלבי ההכנה. ב"מדד סינוף לזקנה" אחד הקריטריונים להיותו של אדם לא זקן, ללא קשר מגילו, היא יכולת הנהיגה. בישול מוצלח של ארוחת גורמה על כל שלביה על ידי אדם מבוגר יכול להיות עדות טובה יותר, שתייתר כמה בחינות במדד.
בנוסף, המבוגרים מתמודדים עם ירידה צפויה בחושים, כולל טעם וריח, שמקשה עליהם להעריך את הארוחה המושקעת באופן עצמאי.  פרשנות סובייקטיבית לא מעודדת לתגובות כלפי הארוחה, עלולות להביא להימנעות מהתחביב הרצוי.  
ומה עם החשש להעלות במשקל? לשפר את פרופיל השומנים, כמו להימנע מכולסטרול גבוה? גם אלה מאבדים ממשמעותם לקראת גילאי שמונים.  הסיכוי להאריך ימים, או אפילו להבריא ממחלות ואשפוזים, שונה בגיל המבוגר מההמלצות שהמחקר הרפואי מלמד אותנו משחר נעורינו ועד גיל זקנה. בכלל, אבדן משקל לא מכוון של 5% ממשקל הגוף בפרק זמן קצר הוא תמרור אזהרה חמור. עם זאת, עצם העובדה שאנחנו אוכלים פחות בגיל המבוגר היא צפויה וטבעית.
אבדן תאבון, ירידה במשקל, ירידה במוטיבציה להכין אוכל הם סימן מבשר רעות מבחינה רפואית, כאשר הוא אינו תוצאה זמנית של חולי ידוע וטיפול תרופתי נלווה.  הפסקה של בישול מורכב  קשורה לתחושת רווחה ירודה של מבוגרים, תחושות של בדידות ומצב סוציאלי בעייתי. לכן בתזונה אנו רואים סימפטום  לגורמי סכנה.  זו גם הסיבה שמבחנים גריאטריים כוללים שאלונים להערכת התיאבון, ומנסים לקשור בין התופעה למצב הרוח.
לסיכום, ההמלצה כאן היא ברורה:  תמשיכו לבשל. בתאבון!