אינני תולעת ספרים.
אני קורא מעט ולאט.
ממילא אינני מחזיק מהרבה ומהר באופן כללי.
אני רוצה לקחת את הזמן
להרהר
תפסת מרובה - לא תפסת
משפט יפה

בסופ"ש 
יש הזדמנות לקרוא
יש פנאי בשפע
מלבד הריצות
אין "צריכים"
אפשר בטן גב כמה שבא לי
עד שאני שבע
וכמובן
הכיף 
של האוכל והיין
ועדיין 
נותרות 
שעות לא מעטות
ואפשר 
לקרוא 
כתבה או שתיים או שלוש או חמש
בעיתונים הרבים שמצטברים ליד מיטתי
ולהיטען
ולהרהר

מה שמדהים בעיני
זה שנושאים רבים
מרתקים אותי
אני יכול למצוא 
עניין 
לכמה שעות 
בעיתון יומי אחד או שניים

המוספים הכלכליים, הספורט, פרסומות
מושלכים ישר למיחזור
אני אוהב לקרוא 
על ספורט
כשזה מעניין 
כשזה על אתלטיקה, 
כשזה כתוב מעניין ואינטיליגנטי,
ולא רק משחקי כדור. 
כלכלה מעניינת אותי 
כשהיא כתובה מרתק ללא-כלכלנים
רק להתעסק בכסף ומיקסום רווחים לא מעניין אותי
אנשים מעניינים
סיפורי חיים
_________________________________________________________________
בכורתי נכנסה
וכבר כמה שבועות לא שוחחנו
אז עכשיו שוחחנו
הקשבתי 
והיא סיפרה
בעיקר על עבודתה
כי זה מה שהעסיק אותה 
ברור שאני קולט הרבה 
מעבר למידע המילולי שהועבר
נראה לי שדי טוב לה
אני יודע גם להקשיב 
בסבלנות
ומתוך אמפטיה
ולא לחכות בקוצר רוח 
לתת את המונולוגים האינסופיים שלי
אלה קטעים טובים
עם הילדים שלי
הם מרגישים 
שאני אוהב אותם
והם מאפשרים לי לממש
צד יפה ומכיל ולא אגוצנטרי
תליתי צילומים 
גדולים שלהם
על קירות חדרי
ואני מאוד מחובר

_____________________________________________________________

אז בשעות האחרונות 
קראתי 
כמה דברים מעניינים
ואכתוב פה 
סוג של יומן קריאה

תום חגי הוא שחקן צעיר ומוכשר
קטע שריתק אותי 
הוא סיפר שעשה בהודו ונפאל
חצי שנה 
טיול מרפסות
במקום טרקים
הוא התמקם 
בכמה מרפסות
עם נוף מופלא
לגם צ'אי עם נענע
עישן סיגריות
לקח את כל הזמן שבעולם
בקצב הכי שאנטי
יצר אינטר-אקציות 
עם כל מיני אנשים
אחת מהן הפכה לזוגתו
הוא אומר 
"היה לי מעניין וכיף.
אם החיים יפים ככה, 
למה צריך לטפס על הרים
ולנסות לייפות אותם ?"
הרהרתי
שזה סוג של טיול
שמדגדג לי לנסות
וזה ממש מהפכני
כי אינני אוהב לטייל 
אינני אוהב חיפזון, הספקים, תיירות, המולה, בירוקרטיה, נסיעות, יציאה ממרחב הנוחות, דיוטי פרי, תכנונים מוקדמים, שכירת אוטו, התמצאות במקום זר, כמה שעות בכל אתר ושוב לדרך, 
כל מה שהישראלים כל כך אוהבים
קשה לי לחשוב על דבר אחד 
שקוסם לי או מושך אותי
בעולם האופנתי הזה.
טיול מרפסות בהודו עם כמה שפחות תזוזה, שקט, הרהורים וצ'אי, הרחק מההמון הלהגני, 
מממ, מעניין

אני יושב כעת בחדר בעבודה
עם עוד 5 אנשים
בקשת גילאים של 37, 40, 46, 51, 69
ואני בן 60
אני יוצא דופן ביניהם, בלי ספק
כמובן.
גם בעניין הזה
שהם מלהגים ללא הפסקה
על נסיעות שלהם לחו"ל
על דילים, על מזוודות שאבדו, על טיסות, והשד יודע מה עוד
כאילו זה הדבר הכי הכי בחייהם
יש להם תשוקה לטיולים ולנסיעות האלה
ואני נע בין שעמום לבוז וסלידה
לא משתתף בשיחות האלה 

וגם הרהרתי 
בראש המשוחרר, הפתוח, החשוף, הנובר במקומות טעונים, ואיננו בורח מהם, הישיר, הכן
הצנוע, הלא חומרני, האמיתי, המתחבר לאמת פנימית ולרגשות
שכרוך 
בלהיות שחקן
אולי אני טועה
ועושה אידאליזציה
פתאום חשבתי
אולי אני
בעשור השביעי לחיי
אחרי שיסתיים הפרק הנוכחי

אלך 
לפרק 
שונה לגמרי 
חווייתי, מטלטל, מרגש
של בית ספר למשחק
- לא מעניינת אותי קריירה לאחר מכן
ולא אודישנים. 
אלא עצם החוויה 
של 3 שנים 
במקום כזה - 
כסוג של טריפ
מסע אל תוכי ואל עצמי 
המשך
של תהליך שנמשך כל חיי
שעובר בבלוג הזה 
כחוט השני

משחק, מוזיקה
להיות עם אנשים צעירים
בגיל של ילדיי
ולהרגיש תשוקה לחיים
לא מתוך רצון לקריירה
בגילי
ולא מתוך אגו ושאפתנות
אבל כן מתוך איזו הרפתקנות
ורצון לקלף
את כל הקליפות, הפוזות והמסיכות
ולעמוד ערום ועריה
באור הזרקורים
כמה שזה משחרר
כמה שזה כיף

מי יקח אותי 
בעשור השביעי לחיי 
ללמוד עם צעירים בעשור השלישי לחייהם
ולמה זה משנה 
ומה איכפת לי
ואני הרי מאמין בפלורליזם
ובאינטר-אקציות בין אישיות
מסוגים שונים
ומציאת מכנים משותפים
ובמקום להרגיש זקן
ארגיש צעיר
כלומר 
עם כיף לחיות

אולי 

אינני יודע עד כמה אני בכלל מוכשר לזה
הבת שלי למדה במגמת תאטרון
ואחרכך עשתה תואר 
בבימוי תאטרון
פחות התחברה
למישחק עצמו. 
באחד מערבי ההורים
ישבתי עם רכזת המגמה
ושאלתי 
אם הילדה 
ממש מוכשרת לזה 
ואיננה מבזבזת את זמנה.
הרכזת 
כעסה עלי. 
הילדה שלי נמשכת לתאטרון מילדות
ומצאה את עצמה 
בעולם הזה. 
לא הכל נמדד במונחים של הצלחה חיצונית, של קריירה
של כמה כסף אתה עושה
ואם בכלל אפשר להתפרנס, אפילו בדוחק, מזה.

אני כתבתי 
קצת מחזות בצעירותי
קצת שירים
קצת פרוזה.
חלמתי להיות סופר
ציירתי קצת
בסגנון חופשי 
אין לי טכניקה
אינני יודע אם יש לי כשרון
שתי הבנות שלי 
מציירות. 

אבל לשחק ? 
זה כל כך הפחיד אותי 
להתערטל
לחשוף את גופי 
את נפשי 
והבלוג הזה 
מראה 
שיש לי צורך 
מאוד בריא ומרפא
לדעתי
להחשף
כדי 
להיות מודע לעצמי 
כדי להתפייס 
עם עצמי 
כדי להכניס לתוכי 
אנרגיה של אהבה והכלה והשלמה 
במקום 
כעס ושינאה וניכור 
עד כאן להפעם

טוב, 
לא אכתוב כעת 
על עוד דברים שקראתי 
והרהרתי
מספיק לפוסט אחד