תובנה חדשה על אכילה ושתיה...חוקרים מקליפורניה חקרו את מעגל הצמא והרוויה במוח כדי להבין איך מגיבים כל כך מהר לתחושת הרוויה ולמה עוד מגיבה המערכת. עד עכשו היה מודל בקרה הומאוסטטי לצמא שנשען כביכול על מצב הדם, והנוירונים שבמוח מפיקים תחושת צמא כשהדם נהיה יותר מדי "מלוח" או כשנפח הדם מצטמצם. אלא שהרבה מתופעות הצמא והרוויה לא ניתן להסביר בעזרת מודל זה בעיקר בגלל מהירויות התגובה. ראו למשל את אפקט הצמא כשאוכלים ארוחה גדולה ומלוחה או את אפקט הרוויה המיידי לזמן השתייה. נראה שהצמא מקדים שינויי איזון נוזלים ולא המגיב אליהם... החוקרים שפרסמו את מחקרם בעיתון- NATURE מציעים לראשונה הסבר לאיך תחושת צפייה כזאת יכולה להיווצר במוח. כדי לאתר את פעילות המוח המעורבת, עקבו החוקרים אחרי הפעילות העצבית אצל עכברים מהונדסים גנטית. לעכברים אלה היו תאי מוח ספציפיים, עמוק באיזור בקרת הצמא (SFO (subfornical organ, שזרחו כשהיו פעילים. בעזרת סיב אופטי יכלו החוקרים לרשום מתי וכמה פעילים היו נוירונים אלה בתנאי אכילה ושתייה שונים. הניסויים הראו שכשהיו העכברים צמאים, נוירוני ה- SFO היו מאד פעילים, וכששתו הפעילות דעכה. אפקט דומה נראה גם כשהעכברים אכלו, אבל מהר והרבה לפני שהספיקו להתרחש שינויים בזרם הדם שלהם. דהיינו הנוירונים של איזור זה הגיבו למה שהתרחש בפה העכברים. מימצאים חדשים אלה הראו שפעילות איזור ה-SFO מגיבה מהר בעליה ובירידה בהתאם למה שקורה בחלל הפה ולא בזרם הדם.   אפקט נוסף שהיה מעניין הוא אפקט הטמפרטורה... נוירוני צמא אלה הגיבו הרבה יותר מהר למשקאות קרים וגם לשינויי טמפרטורה בחלל הפה בלי בכלל קשר לשתיה. הצמא המאובחן על פי טמפרטורת חלל הפה אכן יכול להסביר איך קוביית קרח מרווה אותנו גם כשאנחנו לא שותים בכלל... מחקר חשוב זה מצטרף לנוספים המובילים לתובנה חדשה בבקרת ההזנה, הנוירונים לא רק קולטים מידע על האכילה והשתיה אלא גם  משלבים מידע רב מערכתי רלבנטי המשפיע כמובן על התנהלותנו.  http://www.bbc.com/news/science-environment-36966275