התקפי החרדה התחילו להופיע לפני כמעט 4 שנים.
הראשון היה חצי שעה אחרי שהסתיימה בר המצווה של הבן שלי.
באותו ערב הגעתי למוקד הרפואי כי הייתי בטוחה שיש לי התקף לב.... חחחח...
מאז הגעתי למוקד עוד כמה פעמים לעשות א.ק.ג למרות שכבר ידעתי שזה "רק" התקף חרדה...
כשהוא היה מתחיל, הייתי רצה לגוגל לבדוק שוב מה הסימפטומים של התקף לב. וככל שקראתי על עוד ועוד סימפטומים ככה התחלתי להרגיש אותם. פתאום כאבה לי זרוע שמאל... פתאום היה לי קשה לנשום...
וגם כשכבר היה לי ברור שזה התקף חרדה ולא התקף לב התחילו לתקוף המחשבות - ומה אם זה כן התקף לב ואני מזלזלת? ומה אם יום אחד יתקוף אותי הדבר האמיתי ואני אהיה שאננה כמו אנשי הכפר כשהילד צעק "זאב זאב"? וככה החרדה רק הלכה והתגברה. הייתי חייבת א.ק.ג כדי להירגע ולקבל את האישור שזה לא זה...

גם היום הוא בא לבקר. התקפון קטן, דפיקות לב, כאילו מן התרגשות רק שאין שום התרגשות באוויר. ואני יודעת שזו החרדה אבל הספקות תמיד מתגנבים... (ואם הפעם זה הדבר האמיתי? איך אדע?)
אוווו... לא..לא..לא...לא...
גברת חרדה - את יכולה לשחק לך בתוך הגוף שלי כמה שבא לך.... אני לא משחקת איתך!
תקפצי לי. אני לא בעסק.
אני אשב לי כאן בשקט ואנשום עמוק ואנסה לחשוב על דברים אחרים.
שום א.ק.ג לא יהיה כאן היום!
באמת נמאסת כבר.... לכי!!!!!!!