בעבר באבחנה הקלינית של טרשת נפוצה היתה קלינית ביסודה והיה צורך להדגים את הפיזור בזמן ובמקום על מנת לבצע את האבחנה. כלומר היה צורך בשני התקפים שונים המערבים טריטוריות שונות ומופיעים בפרקי זמן שונים על מנת לאבחן את המחלה. בדיקת התהודה המגנטית –MRI מאפשרת לנו לבצע אבחנה של המחלה גם בנוכחות קלינית של התקף בודד . הנגעים האופיינים ב MRI מופיעים ברצף מייוחד בשם T2 והם נרראים כבהירים יותר,דהיינו היפראינטינסים בשפת ההדמיה, ביחס לרקמת המוח. על מנת לאבחן טרשת נפוצה לאחר התקף בודד יש צורך בהוכחה הדמייתית לפיזור של המחלה במרחב ולשם כך יש צורך במילוי שלושה מתוך ארבעת הקרטריונים הבאים.
א- נגע בודד שעובר האדרה על ידי הזרקת חומר ניגוד לוריד בזמן הבדיקה או לחילופין, תשעה נגעים שאינם עוברים האדרה.
ב- לפחות נגע אחד במוחון, גזע המוח או חוט השדרה.
ג- לפחות נגע אחד בסמוך לקליפת המוח, כלומר באיזור הגבול שבין החומר הלבן לחומר האפור.
ד- לפחות שלושה נגעים בסמוך חדרי המוח הצידיים.

ההתקדמות הטכנולוגית ובדיקות ההדמיה המתוחכמות כיום מאפשרים אבחון מהיר יותר של המחלה. התחלת טיפול מניעתי כבר לאחר התקף קליני בודד עם עידות הדמייתית לטרשת נפוצה נמצאה כמשפרת את הצפי הקליני של החולה.