וואו כמה זמן לא נכנסתי לכאן.. לא כתבתי...
מרגיש לי שהכל היה כל כך עמוס שפשוט לא מצאתי זמן כדי לפגוש את עצמי לרגע..
אז.... סיימתי את התואר (:
היה ממש מרגש ומוצלח ביום הצגת פרויקטים וראש העיר ממש התעניין בפרויקט שלנו וזה גם היה הפרויקט היחיד ששמו הוזכר על הבמה (: 
בהחלט היה מרגש ותחושת הגאווה הייתה עצומה.. עשיתי את זה.. לא להאמין אבל אכן עשיתי את זה.. סיימתי את התואר.. אני עוס... לא נתפס לי עדיין.. חח
שלושה ימים אחר כך כבר הייתי בהדסה.. הפער הפער.. בין ימים של לימודים ועבודה ועשייה לבין להיות כאן פתאום.. פשוט הזיה.. אין לי דרך אחרת לתאר את המעבר החד שעשיתי...
אז אני כאן.. כבר שבועיים וקצת... מתחילה להסתגל לאט לאט לעובדה שאני כאן בכלל.. הימים הראשונים היו ממש קשים.. בעיקר פיזית.. למרות שהתחילו איתי מתפריט ממש קטן כי חששו מתסמונת האכלה מחדש עדיין הגוף לא ממש הגיב בטוב לכל העניין והייתי פשוט מותשת.. ישנתי ביום בכל רגע שהיה אפשר וישנתי בלילות מבלי להתעורר פעם אחת מה שהיה לי די הזוי כי התרגלתי להתעורר בערך כל שעה בחודשים האחרונים.. אז היה בהחלט לא פשוט.. ואז עבר שבוע ולאט לאט הגוף הסתגל.. ואז יום שקילה וכו.. ולא עליתי במשקל מה שהיה די צפוי לאור התפריט הקטן (כמובן שלי זה הרגיש עצום אבל ריאלית אני יודעת שהוא היה ממש ממש קטן..) אז העלינו בתפריט אבל לא בהרבה.. הוא עדיין ממש קטן אבל לי זה מרגיש המון.. אז שוב כמה ימים קשים ושוב הגוף התחיל להסתגל לאט לאט ומחר שוב יום שקילה ואין לי מושג אם עליתי או לא אבל בכל מצב הדיאטנית כבר הכינה אותי שבשבועיים הקרובים אנחנו נעלה בתפריט בכל שבוע עוד קצת כדי שנגיע לתפריט איזון ורק אז נוכל לראות מה קורה לגוף כי כרגע אני עדיין על משהו מאוד קטן והתחלתי וזה לא נכון להישאר במקום הזה ולהרגיל את הגוף למשהו מצומצם כל כך ולפחות ממה שהוא צריך.. אני יודעת שאני יעלה גם מתפריט איזון.. העובדה הזו ברורה לי מאוד לאור כל מה שהעברתי את הגוף בתקופה האחרונה.. אני רק מקווה שזה לא יהיה בקצב מטורף כמו שזה מרגיש שזה הולך להיות.. אני מקווה שהפחדים יתגלו כפחדים בלבד והמציאות תהיה משהו שיעזור לי לתפוס אחיזה הגיונית יותר במה שקורה ולא הפחדים והחששות..
הם הולכים כאן ממש ממש לאט.. והדיאטנית שלי ממש ממש מקסימה וזה ממש עוזר להתמודדות הכללית.. מצד אחד זה ממש מתסכל אותי כי אני כבר רוצה להתקדם ולסיים ולחזור הביתה.. אני מתגעגעת לכלבים שלי ברמות שזה ממש כואב לי פיזית.. אני מתגעגעת לפינה שלי ולשקט שלי.. לעשייה.. לחיים.. מצד שני אני יודעת מתוך היכרות עם עצמי שאני יודעת היטב איך לרוץ מהר ולהשיג מטרות ספציפיות רק שאחר כך יש לזה מחיר ואולי דווקא הפעם יהיה לי נכון ללכת לאט למרות שזה מרגיש לי מנוגד לכל מה שאני מכירה בעצמי.. אולי דווקא הניסיון שלי לעשות משהו אחר עם מה שקורה יוביל לתוצאות אחרות.. אני מבינה שאני לא יכולה לעשות בכל פעם את אותו הדבר ולצפות שהתוצאה תהיה שונה.. שהגיע הזמן לעשות משהו אחר.. הדיאטנית שלי אמרה לי אתמול שאומנם היא הולכת מאוד לאט וההתקדמות היא איטית אבל היא רואה את זה כהשקעה לטווח ארוך.. והיא באמת הצליחה להרגיע אותי.. יש בה משהו שממש מרגיש לי שאני יכולה באמת לבטוח בה וזה מקסים בעיניי.. 
אז בעיקר משתדלת לנשום עמוק ולתת לדברים זמן.. לומדת ללכת ולא לרוץ..
לומדת לעשות את הדברים אחרת בכל כך הרבה דרכים.. בין אם זה להתנסות בדברים שמעולם לא העזתי להתנסות בהם.. לדבר במקום לשתוק.. להגיד שמשהו פחות מתאים לי ונכון לי.. ללמוד ללכת הצידה כשעמוס לי ולהשתדל להיות קצת פחות עבור אחרים על חשבון להיות עבור עצמי..
לא קל לי עם זה שהרי מרגיש לי המקום הכי טבעי שלי להיות עבור אחרים וכנראה שזה מורגש כי יש ימים שאין לי רגע לעצמי ויוצא שהבנות מדברות איתי אחת אחרי השניה עד שפתאום אני קולטת שהגעתי ל11 בלילה בלי אוויר לנשום.. מותשת ובא לי פשוט לצרוח.. אז לומדת למתן את זה.. מנסה.. זה כן עושה לי מאוד טוב וזה כן חלק ממני בעיקר כשזה מרגיש שהמילים שלי מצליחות באמת להגיע אליהן וזה באמת תורם להן.. זו הרגשה מדהימה.. אבל אני בהחלט חייבת ללמוד למתן את זה קצת או לפחות ללמוד איך למצוא גם זמן עבורי.. 
מבינה שיש בזה בריחה מהתמודדות עם עצמי בכך שאני עסוקה באחרים וזה פשוט לא נכון שזה יהיה ככה.. אז לומדת לשלב.. לומדת לאט לאט..
סהכ אם אני כנה עם עצמי לא באמת רע לי כאן.. נכון שאני מתה להיות בבית ולא פשוט לי כאן אבל אני לא יכולה להגיד שרע לי.. רוב הזמן אני באמת יכולה להרגיש שאני כן מתחילה כאן תהליך טוב ונכון שבאמת יוכל לתרום לי מאוד ולעזור לי להחזיק החלמה בחוץ.. ולהחזיק אותה לטווח ארוך..
לעשות את זה נכון הפעם..
לפעמים אופטימית יותר ולפעמים קצת פחות אבל בגדול אני כן יודעת שזה יהיה בסופו של דבר רק לטובתי..
אז.... נראה לי שזהו לעת עתה.. חפרתי מספיק להפעם.. חח
שיהיה לנו יום רגוע..
שמחר הוועדה והשקילה יעברו בטוב.. 
שימשיך ככה.. לא חייב שיהיה קל.. אבל כן שיהיה מלמד.. שתהיה תחושה ומגמה של התפתחות ושינוי.. זה מה שאני מאחלת לעצמי כרגע..